מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"
קדם לו מוסד בשם "חדר תורה" שנוסד בשנת 1904 ביפו בידי קבוצת סוחרים קטנה ובראשם:זלמן מייזל ואליהו אהרן כהנא.
מטרת המוסד לתת לבנים חינוך מסורתי שגם יכשיר אותם לחיים הכלכליים.
בראש הועד עמד הרב קוק.
סניף ירושלים של "חדר תורה" הוקם מיד אחר כך.
וכך נכתב בתקנון שלו :
"מטרת "חדר תורה" "להקנות לתלמיד לימודי קודש (תנ"ך, גמרא עם פרוש רש"י ותוספות, דינים) בשיטה מסודרה ובמידה הנהוגה בבתי תלמוד תורה החשובים, ולמודי חול עד כמה שצרכי החיים ידרשו אותם."
ב"חדר תורה" היו 8 מחלקות. אל מחלקה א' מתקבלים ילדים בני 6 – 7 שנים שיודעים לקרוא עברית.
מספר התלמידים במחלקה לא יותר מ – 35."
בשנת 1909 נקשר המוסד אל גוף חינוכי של תנועת המזרחי בפרקפורט בשם "תחכמוני". קשר זה סימן את ראשית מעורבותה של תנועת המזרחי בחינוך בארץ ישראל.
אל הורי תלמידי "חדר תורה" נשלחה הודעה:
"נודיעכם בזה כי עתידים כל מורי "חדר תורה" לפתח מיד בתחילת החורף את החדר בשם "חדר תחכמוני" – שם המתאים לשאיפותינו ולמשאות נפשנו. החדר שואף למלאות את האידיאלים של החינוך המסורתי, ובכל הנוגע ללימודי קודש, לתנ"ך ולתלמוד, יתאים לתכנית של "תלמוד תורה" ורוח המסורת הישראלית תמלאהו, ורק בסדרי הלימוד ודרכי ההוראה ישתדל החדר למלאות דרישות תורת החינוך ויתקן את התלמידים גם בעיקרי הידיעות בלימודי חול הנחוצות בחיים……
תכלית הלימודים להשלים את התכנית המפורטת והמלאה אשר סודרה גם ללימודי קודש וגם ללימודי חול. ללימודי קודש והלשון העברית הושם לב בעיקר להביאם לידי הגובה הכי אפשרי והוקצב להם רוב שעות….. "
ומספר אהרן חיות בספרו "63 שנה בירושלים":
"כאשר הסופר "אחד העם" ביקר לראשונה בארץ וסר אל ירושלים לראות את מוסדותיה ולהתבונן בנעשה בהם, הלכנו אנו להזמינו לבקר גם ב"תחכמוני"…… והנה כאשר מסרנו לו את הזמנתנו האישית, אמר לנו: מה הצורך האובייקטיבי בקיומו של "חדר תורה" זה? אם אתם אדוקים מסיעתו של הרב זוננפלד, הלא עומדים לרשותכם כל תלמודי התורה של הישוב הישן, ואם אתם שואפים לבית ספר מודרני, הלא קיים כבר בית ספר למל? הסברנו לו כי אמנם טובים הם תלמודי התורה מן הטיפוס הישן, אבל אנחנו בתור אנשי מסחר וציבור, הקרובים יותר להוויות העולם המעשי, ומוכרחים גם לחנך את בניהם לתורה ולתרבות כאחד, אין אנו יכולים למצוא סיפוק בתלמודי התורה הקיימים, ואף לא בבית ספר למל, ולכן ייסדנו את בית ספר תחכמוני, שיהיה בו יותר סדר מאשר בתלמודי תורה, ויותר לימודי תורה ותלמוד ואוירה דתית מאשר בבית ספר למל. אחרי ששמע מאיתנו "אחד העם" את הסברנו, נענה לנו לבקר את "תחכמוני", ואמנם ביקר בו ויצא מרוצה מאד מהישגיו היפים של בית ספר צעיר זה."
בית הספר היה נתון לפיקוחה של חברת "עזרה" של יהודי גרמניה ונחשב לבית ספר של "הפועל המזרחי". בשנת 1916 התנתק מ"עזרה" לטובת בית ספר עברי בשפה העברית. ונקרא "בית ספר תחכמוני"
בשנת 1920 עבר לרחוב אתיופיה מרחוב הנביאים והיה שם עד שנת 1930 ואז עבר ביזמת המנהל – מרדכי צבי אילן, לשכונת מקור ברוך.
על שם בית הספר כתב תלמיד בית הספר דוד קורן (בין השאר היה חבר הכנסת מטעם המערך בכנסת השביעית והשמינית.) בספרו "ילד טוב ירושלים":
בדרכי הביתה שאלתי ילד אחד מדוע קוראים לבית ספרנו תחכמוני. את תשובתו שהשם הוא קיצור מ"חכם כמוני" לא קיבלתי כהסבר הגיוני ושאלתי את המורה מיכאלי. אף הוא לא השיב לי תשובה נכונה, אלא אמר לי : ”תחכמוני אינו אלא ראשי תיבות של: "תלמידים חכמים כמו משה ואהרן נביאי ישראל". באותו ערב שיחקתי עם רחמים לוי , ידידי מהשכונה, והוא למד ב"בית ספר לבנים". סיפרתי לו שאני לומד בבית ספר תחכמוני וגם סיפרתי לו על ראשי התיבות, כאשר סופר לי. הוא הגיב בביטול ואמר: "תחכמוני אינו אלא "תחת כמוני" וכל הלומד שם הוא "תחת". נעלבתי עד עמקי נשמתי, אך הגנתי על בית ספרי…..
כאן, ברחוב אתיופיה, שכן בית הספר תחכמוני בשנות העשרים
המילה "תחכמוני" מופיעה בתנ"ך (שמואל ב' כ"ג ח'):
"אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ העצנו (הָעֶצְנִי) עַל-שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אחד (אֶחָת)."
מפרש הרד"ק: יושב בישיבה של תורה.
מפרש רש"י: יושב בשבת סנהדרין.
"תחכמוני" הוא גם שם ספרו של יהודה אלחריזי (1165–1234).
לסכום – השורש של המילה "תחכמוני" הוא "חכמה" וזה מתאים מאד כשם למוסד חינוכי.
הסופר יהודה האזרחי למד במוסד והוא מספר על חוויותיו מבית הספר וסביבתו ברחוב אתיופיה:
"כל בוקר חדש בתחכמוני היה לנו, נו איך אומרים זאת, ממש חוויה…. לא רק בגלל הילדים,חברי לספסל הלימודים שנקבצו לכאן מכל קצוות העיר, והם שונים כל כך בלבושם ובנוהגיהם מהילדים של רחביה. לא רק בגלל המורה שלנו מר אלקלעי שאהבנו אותו עד כלות הנפש, אלא אף בגלל המקום עצמו והעולמות שמסביבו. בניין בית ספר תחכמוני נמצא אז בחצר גדולה בסמוך לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, שכבר ציפה אז לאפשרות העברתו להר הצופים, בסמטא המסונפת לרחוב החבשים. חדרנו ביחידות ובקבוצות קטנות לחצר הנפלאה מוצלת הברושים של הכנסיה החבשית , בגלימותיהם השחורות של הנזירים מריחי ריח קטורת, מאזינים ללחני תפילתם. ובהפלגות מרוחקות יותר במורד ההר אנו מגיעים עד למאפיה של ברמן, לראות איך לשים בצק. ומשם הלאה אל השוק ההומה של מאה שערים."
חתן פרס ישראל המשורר יעקב אורלנד ב"מקמה הירושלמית סמטת החבשים" כתב גם הוא על בית הספר שגם הוא למד בו:
סימטת החבשים כל מקום שאביט בה
אמצא דבר מרגש ויחיד בה
לפעמים זו פינה זנוחה או חצר של עוני
או בית בעיבורו של מגרש הקרוי חדר תורה תחכמוני
בית ספרי ומדרשי הישן שמידי דברי בו יהמה ליבי
כי עודנו חי ומתמיד בקרבי
והוא גולש וחם לתוך ספר זה
שהלא בו עברו ילדותי ונעורי ובו הילכתי כהוזה
בפליאות שמחוצה לי ובתוכי
ובו הרחיבה הדעת מוחי
להנהות ראשונה על מאין באתי ולאן אני הולך
ומהו החוט המקשר בין הדברים ומי המושך
ובו פתחו לפני מקצת ירושלמי דר' יוחנן ומקצת בבלי דר' אשי
ושננו לי חומש ונ"ך וזעיר פרוש רש"י…..
גם עמוס עוז למד ב"תחכמוני" וכך הוא כתב ("פה ושם בא"י"):
"אני נכנס לבית ספרי הישן, "תחכמוני" שעכשיו שוב אינו "תחכמוני".
בימי היה זה בית ספר לאומי מסורתי לבנים, מוסד ברוח ה"מזרחי" – המפד"ל , ובו הגישו לנו תפריט לימודים בתערובת של יידישקייט מדושנת נחת עם ניחוח רביזיוניסטי, קל. כאן למדנו על עלילות יהושע בן נון ושמשון הגיבור ("הטוב שבגויים – הרוג" הסביר לנו המורה מפי חז"ל) מוסר הנביאים "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" – כלומר – איך ירדה נסיכת בת ציון למדרגה של מוכרת מזון עניה) חכמת פרקי אבות ("אל תרבה שיחה עם האשה" "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך") ולצד היהודיות הזעיר בורגנית הזאת הגישו גם שתים שלוש כפות של חכמת הגויים: פזמון ילדים באנגלית, סיפור חינוכי וחיובי מתורגם מן הרוסית, "הלב" של דה אמיציס, "תאר במילים שלך את געגועיו של המשורר לבית המדרש הישן", גבורת המכבים – בר כוכבא – טרומפלדור – מוסיקה של שופן מעל גבי גרמופון שהונע בעזרת ידית, חינוך גופני "לקראת הגנת הארץ ובנינה".
עכשיו אין "תחכמוני". במקומו קיים עכשיו במקום הזה מוסד שמו "המסורה", מכון ובית תלמוד תורה על שם יוסף ופיי טננבאום מטורונטו בבעלות אגודה עותומנית של אירגון טעלז-סטון."[