בית החולים האנגלי – פרק ג'

.

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "מוסדות ציבור בירושלים"

.

בית החולים האנגליקני בעיר החדשה

.

בית החולים המסיונרי האנגלי שכן בבית הנמצא היום ברח' אררט 2 בשולי הרובע היהודי וקרוב למרכז האנגליקני.  הבית הוא בית חצר ומתגוררות בו כיום משפחות יהודיות.

בשנת תרנ"ז (1897) עקר בית החולים ממקומו בעיר העתיקה ועבר לעיר החדשה ליד צומת הרחובות יפו והנביאים. אז היה במקום סנטוריום אנגלי, ועל שטח הסנטוריום הקימו את בית החולים החדש.

וכותב על כך דוד ילין בספר "ירושלים של תמול":

"שלשום אחר הצהרים היתה החנוכה לבית החולים האנגלי אשר הקימה המסיון האנגלי מחוץ לעירנו.  מקום הבית מרווחה מאד, והבנין יפה ונהדר ועשוי כחצי גורן עגולה, ושנים אחדות עסקו בבנינו, וכסף רב מאד השקיעו בו, והכל "לכבוד ישראל".  זה יותר משלשים שנה אשר ייסדה המסיון את מוסדה זה בתוך העיר, ובימים ההם אין בתי חולים רבים בירושלים, ולמרות כל חרמות הרבנים, החלו העניים בראשונה לפנות אל הבית הזה אשר הקימתהו החברה אשר נוסדה להפצת הדת הנוצרית בקרב היהודים.  ולמה נכחד ולא נודה על האמת? גם משפחות העשירים שבקרבנו וגם משפחות ה"חכמים" (אלו הרבנים הספרדים), לא נמנעו מלדרוש בעצת האינגלז (כן יקראו אחינו הספרדים לרופא המסיון), ובבית כוננה החברה מבשל כשר, ומשרתים יהודים הפקידו בו, לבושתנו."

ומוסיף דוד ילין:

"הפעם הועילה החלוקה לטובה, כי מיראת אחינו האשכנזים פן ימנעו מהם חלוקתם, נמנעו מלקבל משרות בבית הזה.  וככה התבסס הבית מעט מעט, וחיבה יתרה נודעה בקרב רבים מבני עירנו אליו ואל רופאיו, עד כי גם בהתרחב בתי החולים אשר לעדותנו השונות, וחברת "משגב לדך"  אשר לאחינו הספרדים הצליחה ליסד בה בית חולים נוסף על הראשונים,…גם אז נשאר עוד ה"מדיקי אינגלז" הטוב שברופאים, ורבים שוקדים עוד על דלתותיו."

דוד ילין גם מספר שלחנוכת בית החולים החדש ברח' הנביאים הזמינו האנגלים נכבדים יהודים ושניים מהם אף הופיעו לחגיגה.

אבל כחדשיים לאחר חנוכת הבית, אנו שומעים שוב מדוד ילין, המספר שבית החולים עומד ריק בעקבות חידוש החרם על ידי רבני ירושלים, ומודעות נתלו בנושא זה בכל רחבי העיר.

וכותב דוד ילין:

"הזהרות אלה עשו את פעולתן, עד כי גם החולים השוכבים בבית, קמו מעל ערשותם, ויעזבו את המקום, ומכולם לא נשארו רק חמשה.  גם המשרתות העבריות החלו לעזוב את מקומן, ולבית לא תשאר כל תקומה, וכל ישראליהיו באמת נקיים מכל שמצה וחרפה עוד."

ומסיק דוד ילין:

"ובכן שבנו ונראה הפעם כי במקום החפץ ישנה גם יכולת, אך לנצח את המסיון נצחון גמור לא תספיק התלהבות עוברת, אלא רק התמדה ממושכה במלוא מובנה, כי המסיון סבלנית היא מאין כמוה, וכוח לה ודעת לה לחכות עד רפות ידי הלוחמים בה….."

בית החולים המשיך לפעול כאשר רוב הקליינטורה שלו הגיע מהשכונות הספרדיות של הנחלאות מדרומו, ופחות מהשכונות האשכנזיות מצפונו.

גם יוסי בנאי מזכיר אותו בספרו "כשאמא שלי היתה מלכה"  התקופה היא בסביבות שנת 1940 :

ובנדנדות עושה סיבוב שלם,    להשויץ לבנות,    שובר קרסל מרפק או גב,    ובבית החולים האנגלי,    מקבלת אותך בעינים פקוחות לרוחה,    מיס מתילדה העיוורת.    אחות טובה ורחמניה,    וצלב של עץ תלוי בין שדיה,    היא תעסה את הכאב באמונה שלמה,    ובמרקחת סודית חריפה ומיוחדת.    על הקיר תמונות ילדים בהירים  דמויי מלאכי מרום,    רוכבים על עננים כחולים……..

אחרי מלחמת השחרור שכנה בבנינים אלה מחלקת היולדות של בי"ח הדסה שירד מהר הצופים אל בתים זמניים.

היום משמשים הבנינים כבית ספר בשפה האנגלית.

.

ולהלן תאור הבנין:

הבית בנוי כחצי עיגול סביב חצר גדולה ובה גן.  הבנין המרכזי במרכז העיגול שימש כבנין מנהלה ועליו מתנוססים שעון ופעמון.   על הבנין חקוק שמה של החברה המיסדת: "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" .  נוסף על כך חקוקים שנת יסוד בית החולים – 1848, ושנת המעבר לבית הזה – 1896. משני הצדדים חקוקים פסוקים מהמקורות:

"רפאני ה' וארפא" (ירמיהו 17, 14) "אני ה' רופאך" (שמות 16, 26)

הבנינים לימין הבנין המרכזי היו בניני הנשים, והבנינים לשמאלו – בניני הגברים.  הבנין הקיצוני מימין  – קבלה, מרפאה ובית מרקחת.

הקיצוני משמאל – בית הרופא.