מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
מלכה השלישי של ממלכת הצלבנים היה בלדוין השני ואשתו היתה הנסיכה הארמנית מורפיה ממלטינה. נישואין אלה היו נישואים פוליטיים כמקובל, אבל כנראה שהיו אלה נישואין מוצלחים. לזוג היו 4 בנות כאשר מליסנדה היתה הבכורה שבהן ונולדה בשנת 1105.
בהמלצתו של לואי השישי מלך צרפת נישאה מליסנדה, גם כן בנישואין פוליטיים, לפולק רוזן אנז'ו ומיין. כדי להבטיח את שושלתה של מליסנדה הכתיר אביה את מליסנדה, פולק ובנם (לימים בלדוין השלישי) וכן מינה את ביתו לאפוטרופסית בלעדית על בנה מלבד פולק.
לאחר מותו של בלדוין השני היו פולק ומליסנדה שליטים משותפים אבל פולק השתלט על השלטון ונישל את מליסנדה.
האצילים המקומיים, ובראשם היג נסיך יפו, לא אהבו את התנהגותו של פולק ולכן פולק האשים את אישתו בבגידה ובניאוף עם היג. נסיך יפו פתח במרד נגד פולק אבל המלך היה חזק ממנו ובסופו של דבר התערב הפטריארך של ירושלים בסכסוך והיג נאלץ לגלות מהממלכה למשך שלש שנים, שכן זה היה העונש שנגזר עליו מאת המלך.
תומכי המלכה לא נכנעו ובסופו של דבר פולק נכנע ובהפיכת חצר ירד ממעמדו.
בשנת 1136 השלימו המלך והמלכה ואף נולד להם בן שני – אמלריך.
בשנת 1143 נהרג פולק בתאונת ציד ומליסנדה הפכה לשליטה בלעדית אם כי בתואר היא היתה עוצרת לבנה בלדוין השלישי שהיה צעיר מידי.
מליסנדה היתה ביחסים מצויינים עם הכנסיה ואף הקימה מספר מנזרים.
מליסנדה היתה שותפה גם לפעילויות מלחמתיות וסייעה רבות למסע הצלב השני אם כי הוא נכשל.
בשנת 1143 נערך טכס שבו הוכר בלדוין השלישי כיורש החוקי של הממלכה, אבל בגלל היותו קטין המשיכה אימו להחזיק בכל הסמכויות.
בהיות בלדוין השלישי בן 21, החל לדרוש את השלטון ואף אירגן לעצמו טכס הכתרה בירושלים אם כי הפטריארך לא תמך בו.
המלכה שלא רצתה להפרד מכס השלטון העבירה את ההכרעה בנושא לידי המועצה הפיאודלית וזו החליטה לחלק את הממלכה לשניים, כאשר בלדוין ישלוט בצפון ומליסנדה בדרום ( כולל יהודה, שומרון וירושלים)
בלדוין לא קיבל את פסיקת המועצה ותקף את אימו. הוא כבש את שכם וצר על אימו שהתבצרה במצודה בירושלים. בתווך הכנסיה, נסוגה מליסנדה לשכם שהפכה לנחלתה, ובלדוין התחייב לא לתקוף אותה. הפיוס נחתם בשנת 1153.
החל משנת 1154 שותפה למעשה מליסנדה בשלטון והופיעה לצד בנה בטכסים רשמיים.
בשנת 1161 נפטרה מליסנדה ונקברה בקבר מרים שבקדרון.
שתי כנסיות חשובות מאד נבנו בזמנה וביוזמתה ואלו הן: כנסית יעקב הקדוש הארמנית וכנסית הקבר שקיבלה את צורתה הנוכחית בתקופתה של מליסנדה.
כתב עליה ויליאם מצור (הארכיבישוף של העיר צור וההיסטוריון החשוב ביותר בתקופת מסעי הצלב המוקדמת.):
"היא היתה אשה נבונה ביותר, מלאת נסיון כמעט בכל עינייני המדינה, אשר התגברה לחלוטין על הנכות של היותה אשה, ויכלה לקחת אחריות על עיניינים חשובים ביותר בנסותה לחכות את תהילתם של מיטב הנסיכים. מליסנדה שלטה בממלכה ביד רמה כך שאף ניתן להשוותה לקודמיה בתפקיד."
בתקופת המנדט נקרא רחוב חשוב בירושלים על שמה אבל לאחר קום המדינה שונה השם לרחוב הלני המלכה.