מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
חקל דמא
חקל דמא" – "שדה הדמים" נמצא בגיא בן הינום והוא השדה שקשור עם יהודה איש קריות שהסגיר את ישו לרומאים. לפי המסורת יהודה הסגיר את ישו לרומאים ע"י נשיקה שסימנה את ישו וכך זיהו אותו החיילים.
הספור של חקל דמא מופיע פעמיים ב"ברית החדשה. לפי "מעשה השליחים" זה השדה שאותו קנה יהודה איש קריות בכסף שקיבל עבור ההסגרה ובו גם מת. לפי מתי את השדה קנו הכהנים בכסף ההסגרה והוא שימש לקבורת זרים. יהודה עצמו התאבד בתליה:
"וְהִנֵּה קָנָה לוֹ שָׂדֶה בִּשְׂכַר הָרֶשַׁע וּבְנָפְלוֹ נִבְקְעָה בִּטְנוֹ וְכָל מֵעָיו נִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה 19 ־הַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע לְכָל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וּלְפִיכָךְ נִקְרָא אוֹתוֹ שָׂדֶה בִּלְשׁוֹנָם 'חֲקַל דְּמָא', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שְׂדֵה הַדָּם" (מעשה השליחים א' 18 – 19)
3 יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: 4 "חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי." אַךְ הֵם אָמְרוּ: "מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!" 5 הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ. 6 לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: "אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים הוּא." 7 הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לקְבוּרַת הַזָּרִים. 8 עַל כֵּן נִקְרָא הַשָֹדֶה הַהוּא "שְׂדֵה הַדָּם" עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (מתי כ"ז 3 – 8)
לפי מסורות נוצריות זו מעלה גדולה להיקבר בשדה הזה בגלל שתי סיבות: א'. הנקברים בחלקה זו פטורים משבט הדין באחרית הימים. ב'. הגופות בשדה זה מתפרקות במהירות וללא ריח.
מסורות אלה גרמו בימי הבינים לאנשים לבוא ולקחת מעפר המקום ולפזר אותו בבתי קברות באירופה. ידוע על מקרה ספציפי בו הגיעה אניה בשנת 1218 כדי לקחת עפר מהמקום כדי לפזרו בבית קברות שהוקם שבפיזה – איטליה. שם בית הקברות "קמפו סנטו" (השדה הקדוש). הנוסע פליקס פאברי מספר שבמאה ה – 15 נלקחה אדמה מהמקום לשדה קדוש ליד סנט פייטרו ברומא.
בשטח ישנו מבנה שריד מהתקופה הצלבנית. שמו היה "שרניה" (בית העצמות). למבנה היה פתח בחלקו העליון דרכו שלשלו גופות של עולי רגלים נוצריים שמתו בירושלים.
מנזר אונופריוס
ליד המבנה הצלבני הוקם בשנת 1892 מנזר יווני בשם סנט אונופריוס על שמו של נזיר שנולד כאשה אבל הוא חווה חיזור אגרסיבי מצידו של גבר ולכן ביקש מאלוהים להפוך אותו לגבר. הוא פעל במאה הרביעית. בתחילת דרכו היה נזיר במצרים בתבאי, משם עבר למדבר סיני ואחר כך למדבר יהודה. מסופר שהיה לו זקן ארוך ושהיה לבוש עלים בלבד. את מזונו קיבל בעזרת צפרים ומלאכים. הוא נחשב לפטרון של האורגים (בגלל הזקן) ושל עורכי הדין (היה עורך דין לפני שפרש).
מעל הכניסה יש תמונה של סנט אונופריוס עם מלאך. לסנט אונופריוס זקן ארוך , הוא לבוש עלים ורגליו נשיות שכן בעברו היה אשה.
בסביבות המנזר ובתוכו מערות רבות גם מימי בית ראשון וגם מימי בית שני ובהם גם התגוררו נזירים מאוחר יותר. ישנם מערות ששימשו לקבורה ובחלקם יש עצמות, כנראה של נזירים. גם הכנסיה שבתוך המנזר היא למעשה מערת קבורה שהוסבה לכנסיה.
מסורות מספרת שהעצמות שייכות לנזירים שנהרגו בפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה. מסורת אחרת טוענת שהשליחים הסתתרו במערות אלה כאשר ישו נעצר.
