סיור בשכונת הבוכרים בירושלים

.

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

מבוא
העליה מבוכרה התחילה בשנות ה – 70 של המאה ה – 19. בסוף שנות ה – 80 היה נסיון התארגנות על ידי יסוד חברה בשם "חובבי ציון" שמטרותיה היו : הקמת בית כנסת , הקמת ישיבה ותלמוד תורה והתארגנות לצורך אסיפת כספים עבור גמילות חסדים והכנסת אורחים.
בשנת 1891 נקנה שטח אדמה על ידי שנים מבחירי העדה: שלמה מוסיוף ויוסף כוג'הינוף. הם הוציאו קול קורא לאנשי העדה לקנות חלקות ולבנות בתים. הם קבעו תקנון לפיו תתנהל הבניה ויתנהלו החיים בשכונה. לשכונתם קראו "רחובות" על שם הפסוק: "ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כ"ו כ"ב). הראשון שבנה את ביתו היה שלמה מוסיוף שנכנס לגור בביתו בשנת 1894. בתחילת המאה ה – 20 התחילה הבניה העשירה בשכונת הבוכרים ונבנו בתי ענק. רוב הבונים החזיקו בתים בירושלים, אבל רוב השנה שהו בבוכרה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה השתלטו התורכים על הבתים לצורכיהם, והתושבים הבוכרים הוגלו כנתיני ארץ אויב (רוסיה). כתוצאה מהמהפכה הבולשביקית ברוסיה בשנת 1917, ירדו עשירי בוכרה מנכסיהם והבתים הושכרו לאוכלוסיה חדשה של משכילים בני העליה השניה והשלישית. עם השנים שוב התחלפו התושבים והיום גרים בשכונה יהודים חרדים.

סיור זה הוא במסגרת "סיורים בירושלים".
איפה נתחיל את הסיור לשכונת הבוכרים?
נתחיל בכיכר השבת ונלך צפונה ברחוב יחזקאל. ברחוב עזרא נפנה שמאלה ונלך מעט עד שנראה בית מרשים מאד משמאלנו. זהו ה"ארמון".
בית יהודיוף-חפץ – הארמון – רח' עזרא 19
הבית הוקם בשנים 1905 – 1914 על ידי העשיר הבוכרי אלישע יהודיוף וחתנו שהיה בירושלים – ישראל חפץ. הבית עצמו מרשים בגדלו ובקישוטיו. בתוך הבית היה בית כנסת ומרפסת סוכה עם גג נפתח. פנים הבית מעוטר בעיטורים צמחיים עשירים, סמלי השבטים וציורי אתרים יהודיים. פארו של הבית יצר אגדה שהוא נבנה עבור המשיח. במלחמת העולם הראשונה היתה בו מפקדה תורכית ולאחר בוא האנגלים ערכו בבית סדר עבור החיילים היהודים בצבא אלנבי. קבלת הפנים היהודית לגנרל אלנבי גם היא נערכה בבית יהודיוף. הבית שימש כבית ספר לבנות של חנה שפיצר וכן שימש את האצ"ל, שכן ביתה של הגב' שפיצר – שושנה, היתה אשתו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל. כיום שוכנים בבנין שני בתי ספר חרדים לבנות.

להרחבה – מאמר: הארמון הבוכרי – בית יהודיוף-חפץ

הארמון

נמשיך לבית דוידוף.
איך מגיעים?
מול הפינה המזרחית של הארמון נרד ברחוב אברהם תלמודי, נחצה את רחוב ישא ברכה ונגיע לרחוב הבוכרים. רואים מולנו את בית דוידוף במלוא הדרו ולימינו גן עם כיכר ובה אנדרטה לראשונים. הכיכר נקראת על שמו של דוד חפץ. על האנדרטה מונצחים הרשל"צ יעקב מאיר, ישראל חיים חפץ, שלמה מוסיוף, פייזי משהיוף, יוסף כוג'הין, חיים משיח ושמעון חכם ממייסדי רחובות הבוכרים בשנת תרנ"א (1891).
נפנה אל בית דוידוף.
בית דוידוף – רח' הבוכרים 10
יוסף דוידוף היה תעשין כותנה גדול בסמרקנד. מידי שלש שנים נהג לעלות לירושלים. הבית נבנה ערב מלחמת העולם הראשונה. לפי עדויות הבית הוא העתק של ביתו בחו"ל. בשנת 1914 עלה לירושלים ואחרי זמן קצר נפטר. אחרי המלחמה שוכנה בבנין הגימנסיה העברית. בשנות ה – 80 שופץ הבית והיתה בו חנות לדברי אמנות בשם "הכוזרי". כיום פועל בו מתנ"ס. שימו לב לגג שמגדל מתוכו כאילו גג נוסף. החלונות מעוטרים כאשר משני צידיהם עמודים ומעליהם גמלון במרכז מגן דוד.

 

הכניסה לבית דוידוף

 בית דוידוף

 

 

 

נלך לבית משהיוף.

איך מגיעים?
נלך מערבה על רחוב הבוכרים נחצה את רחוב ישראל אהרן פישל, נמשיך הלאה ונגיע לרחוב דוד חזן אל הבית הפינתי שמספרו 11. על הבית כתוב "מוסדות קמיניץ ועל הבית חקוק "רחוב משהיוף", שלט המציין את שמו בעבר של הרחוב.
בית משהיוף – רח' דוד חזן 11
שמחה משהיוף היה נשיא יהודי תורכיסטאן. הוא הגיע בשנת 1905 והחליט לבנות את ביתו כאן. זהו הבית הגדול ביותר בשכונת הבוכרים ומשתרע על שטח של חמישה דונם. מדובר בארבע חצרות, האחת אחרי השניה. משפחת משהיוף גרה בחצר הראשונה והאחרונה, ושתי החצרות האחרות הושכרו. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש הבית כבית סוהר תורכי, לאחר המלחמה גרו בבית רבים ממשכיליה של ירושלים כמו יצחק בן צבי ואשתו רחל ינאית וברל כצנלסון. הבית נקרא על שם דייריו "בית הפקידים". בחזית הבית ישנה כיום ישיבה שהקימה את משכנה בחצר הראשונה. בחצר השניה והשלישית מוקמים בנינים מרשימים ורק החצר האחרונה נשארה אוטנטית בעליבות גדולה (נכון לקיץ 2012). נקיף את הבנין משמאל עד רחוב חיים פרחי. זה ארכו של כל הבנין. נפנה ברחוב פרחי ימינה ונכנס בדלת הראשונה מימין ואחר כך בדלת השניה ונראה בשתי החצרות ביחד את החצר האחת המקורית. נצא לרחוב חיים פרחי נרד בו ונפנה ימינה. עכשיו אנו מקיפים את הבנין מצידו השני ברחוב אדוניהו הכהן. נחזור לכיוון ממנו באנו ונראה את ארבעת החצרות לכל אורכם כאשר שלש מהם בנויות ואחת עדיין לא.

אותה חצר כיום כתלמוד תורה

 

חצר מושיוף בעבר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נלך לבית חאג' יחזקאל.

איך מגיעים?
ממשיכים לאורך רחוב אדוניהו הכהן עד רחוב דוד חזן. חוצים אותו וממשיכים ישר . הבית הראשון אחרי הצומת משמאל הו א בית חאג' יחזקאל.
בית חאג' יחזקאל – רח' אדוניהו הכהן 28
לפני שנתחיל לדבר על הבית צריך לברר איך יהודי קיבל תואר חאג' שהוא תואר לעולה לרגל למכה אצל המוסלמים. בשנת 1839 בעקבות עלילת דם נגד יהודי משהד שבפרס, נדרשו היהודים להתאסלם והם עשו זאת למראית עין, כלומר הם חיו כאנוסים. ואם החובה על כל מוסלמי היא לעלות למכה אז גם הם עשו זאת וזכו לתואר חאג'. התואר היה מכובד בעיניהם ולכן שמרו עליו גם כשעלו לארץ. יחזקאל לוי עלה פעם למכה ובפעם השניה נשאר בירושלים כשהוא בן 70, ותרם להקדש את הבית המכיל 21 חדרים ובית כנסת. אם תלכו מסביב לבית מימין לשמאל מכיוון רחוב אדוניהו ותקיפו אותו, תראו מילים הנמצאות על החלונות (כל חלון מילה או שתיים) ומצטרפות למשפטים בעלי משמעות. וכך כתוב: "אני עבד ה' ית"ש (ישתבח שמו) הקדשתי כל הבתים וזה הבית הישיבה שלי ח' (חאג') יחזקאל בן יעקב הלוי הי"ו (ה' ישמרו ויצילו)" בצד הנגדי של הבנין כתוב באותה צורה גודל ההקדשה שלו: "שני בתים ושני מאות אמות קרקע". נחזור לרחוב אדוניהו ונכנס לחצר של הבית הזה. זו חצר אופינית עם בור מים גדול. גם כאן יש מילים על החלונות. נסו לפענח. בקומה שניה נמצא בית הכנסת.

 

חקיקת המילים "וזה הבית" תחת לחלון בבית חאג' יחזקאל

 בית חאג' יחזקאל

 

 

 

 

חצר חאג' יחזקאל

חצר חאג' יחזקאל

בית כנסת חא'ג יחזקאל

בית כנסת חא'ג יחזקאל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעוני זמני התפילות  בביכנ"ס חאג' יחזקאל.  שימו לב לשמו המוסלמי של התורם ולתארו

שעוני זמני התפילות בביכנ"ס חאג' יחזקאל. שימו לב לשמו המוסלמי של התורם (איסמעיל) ולתארו (חאג'י)

 

נלך לחצר בית כנסת חאג'י אדוניהו הכהן

איך מגיעים?
נצא מחצר חאג' יחזקאל ונפנה שמאלה לאורך רחוב אדוניהו הכהן. הבית מספר 26, אחרי בית חאג' יחזקאל הוא בית כנסת של עדת היאזדים מפרס. בית הכנסת ידוע בזכות הדרשות של הרב עובדיה יוסף שנערכו בו במוצאי שבתות, ושודרו בלווין לכל העולם. היום הרב מדבר מביתו, ובבית הכנסת הזה צופים בדרשה על מסך. נמשיך הלאה, נעבור את רחוב אברהם תלמודי ונמשיך הלאה עד שנראה משמאלנו את הכניסה בית כנסת חאג'י אדוניהו הכהן. מעל הפתח כתוב על אריחי קרמיקה שם בית הכנסת, מימין לכניסה כתוב:"ביכ"נ חאג'י אדוניהו בן אהרון הכהן לעדת אנוסי משהד הקדש משפחת כהן אהרונוב נוסד התרמ"ב". מצד שמאל יש שלט המודיע על אולם לשמחות שנקרא אולם ראובן על שם ראובן כהן אהרונוב. חאג' אדוניהו התורם, היה סוחר מצליח ובן בכור למשפחת אהרונוב. נכנס פנימה ……
חצר חאג'י אדוניהו הכהן
החצר מאד יפה. נעלה במדרגות למרפסת של בית הכנסת ונוכל לראות את החצר מלמעלה. לבית הכנסת חלונות גותיים עם קישוטי מגן דוד. על הקיר כתובת הקדשה. אולם השמחות נמצא ממול בקומה שניה.

 

בית כנסת חאג' אדוניהו בחוץ

 

כניסה לבית חאג' אדוניהו

 

 

 

 

 

 

 

 

בית כנסת חאג' אדוניהו

בית כנסת חאג' אדוניהו בפנים

 

חצר חאג' אדוניהו

חצר חאג' אדוניהו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נלך לבית צופיוף.
איך מגיעים?
נצא ברחוב אדוניהו הכהן ונחצה את רחוב יחזקאל. לפני החציה נסתכל לצד השני קצת כלפי מטה ונראה בית חרב. זהו בית המרחץ התורכי המפורסם של שכונת הבוכרים שאיננו פועל כבר הרבה שנים. נמשיך ברחוב אדוניהו ונעבור דרך שוק קטן שראה ימים טובים יותר, ואז יחצה אותנו רחוב שלמה מוסיוף. בית ראשון משמאל, מספר 13 הוא בית צופיוף.
בית צופיוף – רח' שלמה מוסיוף 13
דוד ושלמה צופיוף – אב ובן, היו מנכבדי הקהילה בבוכרה וסוחרי אריגים. בשנת 1902 הקימו בית הקדש עבור עדתם, כאשר על העבודה בירושלים פיקח שלמה מוסיוף. הבניה הסתיימה ב – 1904 ובאותה שנה נפטר דוד צופיוף (האב) בירושלים. בשנת 1908 ביקר שלמה צופיוף בירושלים והרחיב את הבנין. על הבית יש כתובות הקדשה. שלמה צופיוף עלה אחרי מלחמת העולם הראשונה לאחר שכל רכושו הוחרם על ידי הבולשביקים. אחרי מות שלמה מוסיוף נהיה הוא לראש הקהילה בירושלים ותפקידו היה לשקם את השכונה לאחר מלחמת העולם. בבנין זה שכנה ישיבת פורת יוסף אחרי נפילת הרובע היהודי ב – תש"ח. כיום פועלים בבנין שלשה בתי כנסת שאחד נקרא "מגן דוד" על שם דוד צופיוף.

בית צופיוף

בית צופיוף

נלך לבית שלמה מוסיוף
איך מגיעים?
נמשיך ברחוב אדוניהו הכהן ובצומת הבאה נפנה ימינה לרחוב יואל. הבית הראשון מימיננו הוא חצר שלמה מוסיוף.
בית שלמה מוסיוף – רח' יואל 25
כאן עמד הבית הראשון בשכונה. הבונה שלמה מוסיוף – יוזם השכונה ומנהיגה. הוא רכש מגרש בן ארבע יחידות דיור ובשנת 1894 נכנס לביתו לגור. כאן נולד בנו שנקרא על שם השכונה "רחביה". בניגוד לרוב עשירי השכונה שראו בביתם בית נופש, הוא עלה לארץ ולא חזר לשם. הוא חיסל את עסקיו בבוכרה ועלה בכל נפשו ארצה. כיום בחצר מוסיוף יש "שטיבלאך" ספרדי. ולהסבר המושג: שטיבלאך באידיש אלו חדרים. בשכונות חרדיות נוצר גוש חדרים במקום אחד מרכזי, המותאמים לתפילה, כאשר התפילות נערכות בחדרים כל היום כולו בשיטת סרט נע. כל אדם שמגיע יכול לכנס סביבו עשרה אנשים, לחפש חדר פנוי ולהתחיל מנין חדש. השטיבלאך הוא רעיון אשכנזי, וכאן הספרדים מוכיחים שגם להם יש שטיבלאך עם כ – 10 חדרים..

אחד מבתי הכנסת בחצר מוסיוף

 שלט בתי כנסת מוסיוף

 

חצר בתי הכנסת מוסיוף

מכאן נלך לחצר ההקדש.
איך מגיעים?
עולים ברחוב יואל ובפניה הראשונה פונים ימינה לרחוב דוד הנקרא גם "רחובות הבוכרים". ממשיכים וחוצים את רחוב שלמה מוסיוף ומימין מתחילה חצר ההקדש. בפינה נראה את בית הכנסת של האחים יששכרוף-בביוף. בית כנסת זה נוסד בשנת 1898 ושכנה בו ישיבת המקובלים "רחובות הנהר". בית הכנסת יפה מאד אבל פועלת בו ישיבה וקשה להכנס אליו. נעבור את בית הכנסת נמשיך עד שנראה מימיננו כניסה לחצר פנימית ומעליה הכתובת רחוב דוד 4. נכנס פנימה ואנחנו בחצר ההקדש.
חצר ההקדש – רח' דוד 4
זו חצר גדולה על שטח של שלשה דונם שהיתה שייכת לעדה. פועלים בה עד היום ארבעה בתי כנסת שעל פני אחד מהם חלפנו. בית הכנסת המפורסם שבחצר נקרא "בבא תמא" על שם המקים. בית כנסת הזה נבנה בשנת 1895, לפני שבנו את החצר. גם התלמוד תורה הבוכרי שכן בחצר זו וכן מוסדות קהילתיים אחרים. כמובן שהיו בחצר גם דירות לעניי העדה. לפני כמה שנים מצבה של החצר היה בכי רע והוחלט לבנות עליה בתים למגורים. כיום כאשר נכנסים אליה רואים שימור מסוים של הקומה ראשונה ומעליה קומות חדשות.

 

שימור (?) בחצר ההקדש

 חצר ההקדש היום
בית כנסת יששכרוף בחצר ההקדש

בית כנסת יששכרוף בחצר ההקדש

נצא בעד הכניסה בה נכנסנו ונפנה ימינה. בקצה הבנין נראה את בית הכנסת בבא תמא.
תם סיורנו בשכונת הבוכרים במסגרת "סיורים בירושלים".

.

מתוך: "סיורים בירושלים"

 

מבוא
העליה מבוכרה התחילה בשנות ה – 70 של המאה ה – 19. בסוף שנות ה – 80 היה נסיון התארגנות על ידי יסוד חברה בשם "חובבי ציון" שמטרותיה היו : הקמת בית כנסת , הקמת ישיבה ותלמוד תורה והתארגנות לצורך אסיפת כספים עבור גמילות חסדים והכנסת אורחים.
בשנת 1891 נקנה שטח אדמה על ידי שנים מבחירי העדה: שלמה מוסיוף ויוסף כוג'הינוף. הם הוציאו קול קורא לאנשי העדה לקנות חלקות ולבנות בתים. הם קבעו תקנון לפיו תתנהל הבניה ויתנהלו החיים בשכונה. לשכונתם קראו "רחובות" על שם הפסוק: "ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כ"ו כ"ב). הראשון שבנה את ביתו היה שלמה מוסיוף שנכנס לגור בביתו בשנת 1894. בתחילת המאה ה – 20 התחילה הבניה העשירה בשכונת הבוכרים ונבנו בתי ענק. רוב הבונים החזיקו בתים בירושלים, אבל רוב השנה שהו בבוכרה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה השתלטו התורכים על הבתים לצורכיהם, והתושבים הבוכרים הוגלו כנתיני ארץ אויב (רוסיה). כתוצאה מהמהפכה הבולשביקית ברוסיה בשנת 1917, ירדו עשירי בוכרה מנכסיהם והבתים הושכרו לאוכלוסיה חדשה של משכילים בני העליה השניה והשלישית. עם השנים שוב התחלפו התושבים והיום גרים בשכונה יהודים חרדים.

סיור זה הוא במסגרת "סיורים בירושלים".
איפה נתחיל את הסיור לשכונת הבוכרים?
נתחיל בכיכר השבת ונלך צפונה ברחוב יחזקאל. ברחוב עזרא נפנה שמאלה ונלך מעט עד שנראה בית מרשים מאד משמאלנו. זהו ה"ארמון".
בית יהודיוף-חפץ – הארמון – רח' עזרא 19
הבית הוקם בשנים 1905 – 1914 על ידי העשיר הבוכרי אלישע יהודיוף וחתנו שהיה בירושלים – ישראל חפץ. הבית עצמו מרשים בגדלו ובקישוטיו. בתוך הבית היה בית כנסת ומרפסת סוכה עם גג נפתח. פנים הבית מעוטר בעיטורים צמחיים עשירים, סמלי השבטים וציורי אתרים יהודיים. פארו של הבית יצר אגדה שהוא נבנה עבור המשיח. במלחמת העולם הראשונה היתה בו מפקדה תורכית ולאחר בוא האנגלים ערכו בבית סדר עבור החיילים היהודים בצבא אלנבי. קבלת הפנים היהודית לגנרל אלנבי גם היא נערכה בבית יהודיוף. הבית שימש כבית ספר לבנות של חנה שפיצר וכן שימש את האצ"ל, שכן ביתה של הגב' שפיצר – שושנה, היתה אשתו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל. כיום שוכנים בבנין שני בתי ספר חרדים לבנות.

להרחבה – מאמר: הארמון הבוכרי – בית יהודיוף-חפץ

הארמון

נמשיך לבית דוידוף.
איך מגיעים?
מול הפינה המזרחית של הארמון נרד ברחוב אברהם תלמודי, נחצה את רחוב ישא ברכה ונגיע לרחוב הבוכרים. רואים מולנו את בית דוידוף במלוא הדרו ולימינו גן עם כיכר ובה אנדרטה לראשונים. הכיכר נקראת על שמו של דוד חפץ. על האנדרטה מונצחים הרשל"צ יעקב מאיר, ישראל חיים חפץ, שלמה מוסיוף, פייזי משהיוף, יוסף כוג'הין, חיים משיח ושמעון חכם ממייסדי רחובות הבוכרים בשנת תרנ"א (1891).
נפנה אל בית דוידוף.
בית דוידוף – רח' הבוכרים 10
יוסף דוידוף היה תעשין כותנה גדול בסמרקנד. מידי שלש שנים נהג לעלות לירושלים. הבית נבנה ערב מלחמת העולם הראשונה. לפי עדויות הבית הוא העתק של ביתו בחו"ל. בשנת 1914 עלה לירושלים ואחרי זמן קצר נפטר. אחרי המלחמה שוכנה בבנין הגימנסיה העברית. בשנות ה – 80 שופץ הבית והיתה בו חנות לדברי אמנות בשם "הכוזרי". כיום פועל בו מתנ"ס. שימו לב לגג שמגדל מתוכו כאילו גג נוסף. החלונות מעוטרים כאשר משני צידיהם עמודים ומעליהם גמלון במרכז מגן דוד.

 

הכניסה לבית דוידוף

 בית דוידוף

 

 

 

נלך לבית משהיוף.

איך מגיעים?
נלך מערבה על רחוב הבוכרים נחצה את רחוב ישראל אהרן פישל, נמשיך הלאה ונגיע לרחוב דוד חזן אל הבית הפינתי שמספרו 11. על הבית כתוב "מוסדות קמיניץ ועל הבית חקוק "רחוב משהיוף", שלט המציין את שמו בעבר של הרחוב.
בית משהיוף – רח' דוד חזן 11
שמחה משהיוף היה נשיא יהודי תורכיסטאן. הוא הגיע בשנת 1905 והחליט לבנות את ביתו כאן. זהו הבית הגדול ביותר בשכונת הבוכרים ומשתרע על שטח של חמישה דונם. מדובר בארבע חצרות, האחת אחרי השניה. משפחת משהיוף גרה בחצר הראשונה והאחרונה, ושתי החצרות האחרות הושכרו. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש הבית כבית סוהר תורכי, לאחר המלחמה גרו בבית רבים ממשכיליה של ירושלים כמו יצחק בן צבי ואשתו רחל ינאית וברל כצנלסון. הבית נקרא על שם דייריו "בית הפקידים". בחזית הבית ישנה כיום ישיבה שהקימה את משכנה בחצר הראשונה. בחצר השניה והשלישית מוקמים בנינים מרשימים ורק החצר האחרונה נשארה אוטנטית בעליבות גדולה (נכון לקיץ 2012). נקיף את הבנין משמאל עד רחוב חיים פרחי. זה ארכו של כל הבנין. נפנה ברחוב פרחי ימינה ונכנס בדלת הראשונה מימין ואחר כך בדלת השניה ונראה בשתי החצרות ביחד את החצר האחת המקורית. נצא לרחוב חיים פרחי נרד בו ונפנה ימינה. עכשיו אנו מקיפים את הבנין מצידו השני ברחוב אדוניהו הכהן. נחזור לכיוון ממנו באנו ונראה את ארבעת החצרות לכל אורכם כאשר שלש מהם בנויות ואחת עדיין לא.

אותה חצר כיום כתלמוד תורה

 

חצר מושיוף בעבר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נלך לבית חאג' יחזקאל.

איך מגיעים?
ממשיכים לאורך רחוב אדוניהו הכהן עד רחוב דוד חזן. חוצים אותו וממשיכים ישר . הבית הראשון אחרי הצומת משמאל הו א בית חאג' יחזקאל.
בית חאג' יחזקאל – רח' אדוניהו הכהן 28
לפני שנתחיל לדבר על הבית צריך לברר איך יהודי קיבל תואר חאג' שהוא תואר לעולה לרגל למכה אצל המוסלמים. בשנת 1839 בעקבות עלילת דם נגד יהודי משהד שבפרס, נדרשו היהודים להתאסלם והם עשו זאת למראית עין, כלומר הם חיו כאנוסים. ואם החובה על כל מוסלמי היא לעלות למכה אז גם הם עשו זאת וזכו לתואר חאג'. התואר היה מכובד בעיניהם ולכן שמרו עליו גם כשעלו לארץ. יחזקאל לוי עלה פעם למכה ובפעם השניה נשאר בירושלים כשהוא בן 70, ותרם להקדש את הבית המכיל 21 חדרים ובית כנסת. אם תלכו מסביב לבית מימין לשמאל מכיוון רחוב אדוניהו ותקיפו אותו, תראו מילים הנמצאות על החלונות (כל חלון מילה או שתיים) ומצטרפות למשפטים בעלי משמעות. וכך כתוב: "אני עבד ה' ית"ש (ישתבח שמו) הקדשתי כל הבתים וזה הבית הישיבה שלי ח' (חאג') יחזקאל בן יעקב הלוי הי"ו (ה' ישמרו ויצילו)" בצד הנגדי של הבנין כתוב באותה צורה גודל ההקדשה שלו: "שני בתים ושני מאות אמות קרקע". נחזור לרחוב אדוניהו ונכנס לחצר של הבית הזה. זו חצר אופינית עם בור מים גדול. גם כאן יש מילים על החלונות. נסו לפענח. בקומה שניה נמצא בית הכנסת.

 

חקיקת המילים "וזה הבית" תחת לחלון בבית חאג' יחזקאל

 בית חאג' יחזקאל

 

 

 

 

חצר חאג' יחזקאל

חצר חאג' יחזקאל

בית כנסת חא'ג יחזקאל

בית כנסת חא'ג יחזקאל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעוני זמני התפילות  בביכנ"ס חאג' יחזקאל.  שימו לב לשמו המוסלמי של התורם ולתארו

שעוני זמני התפילות בביכנ"ס חאג' יחזקאל. שימו לב לשמו המוסלמי של התורם (איסמעיל) ולתארו (חאג'י)

 

נלך לחצר בית כנסת חאג'י אדוניהו הכהן

איך מגיעים?
נצא מחצר חאג' יחזקאל ונפנה שמאלה לאורך רחוב אדוניהו הכהן. הבית מספר 26, אחרי בית חאג' יחזקאל הוא בית כנסת של עדת היאזדים מפרס. בית הכנסת ידוע בזכות הדרשות של הרב עובדיה יוסף שנערכו בו במוצאי שבתות, ושודרו בלווין לכל העולם. היום הרב מדבר מביתו, ובבית הכנסת הזה צופים בדרשה על מסך. נמשיך הלאה, נעבור את רחוב אברהם תלמודי ונמשיך הלאה עד שנראה משמאלנו את הכניסה בית כנסת חאג'י אדוניהו הכהן. מעל הפתח כתוב על אריחי קרמיקה שם בית הכנסת, מימין לכניסה כתוב:"ביכ"נ חאג'י אדוניהו בן אהרון הכהן לעדת אנוסי משהד הקדש משפחת כהן אהרונוב נוסד התרמ"ב". מצד שמאל יש שלט המודיע על אולם לשמחות שנקרא אולם ראובן על שם ראובן כהן אהרונוב. חאג' אדוניהו התורם, היה סוחר מצליח ובן בכור למשפחת אהרונוב. נכנס פנימה ……
חצר חאג'י אדוניהו הכהן
החצר מאד יפה. נעלה במדרגות למרפסת של בית הכנסת ונוכל לראות את החצר מלמעלה. לבית הכנסת חלונות גותיים עם קישוטי מגן דוד. על הקיר כתובת הקדשה. אולם השמחות נמצא ממול בקומה שניה.

 

בית כנסת חאג' אדוניהו בחוץ

 

כניסה לבית חאג' אדוניהו

 

 

 

 

 

 

 

 

בית כנסת חאג' אדוניהו

בית כנסת חאג' אדוניהו בפנים

 

חצר חאג' אדוניהו

חצר חאג' אדוניהו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נלך לבית צופיוף.
איך מגיעים?
נצא ברחוב אדוניהו הכהן ונחצה את רחוב יחזקאל. לפני החציה נסתכל לצד השני קצת כלפי מטה ונראה בית חרב. זהו בית המרחץ התורכי המפורסם של שכונת הבוכרים שאיננו פועל כבר הרבה שנים. נמשיך ברחוב אדוניהו ונעבור דרך שוק קטן שראה ימים טובים יותר, ואז יחצה אותנו רחוב שלמה מוסיוף. בית ראשון משמאל, מספר 13 הוא בית צופיוף.
בית צופיוף – רח' שלמה מוסיוף 13
דוד ושלמה צופיוף – אב ובן, היו מנכבדי הקהילה בבוכרה וסוחרי אריגים. בשנת 1902 הקימו בית הקדש עבור עדתם, כאשר על העבודה בירושלים פיקח שלמה מוסיוף. הבניה הסתיימה ב – 1904 ובאותה שנה נפטר דוד צופיוף (האב) בירושלים. בשנת 1908 ביקר שלמה צופיוף בירושלים והרחיב את הבנין. על הבית יש כתובות הקדשה. שלמה צופיוף עלה אחרי מלחמת העולם הראשונה לאחר שכל רכושו הוחרם על ידי הבולשביקים. אחרי מות שלמה מוסיוף נהיה הוא לראש הקהילה בירושלים ותפקידו היה לשקם את השכונה לאחר מלחמת העולם. בבנין זה שכנה ישיבת פורת יוסף אחרי נפילת הרובע היהודי ב – תש"ח. כיום פועלים בבנין שלשה בתי כנסת שאחד נקרא "מגן דוד" על שם דוד צופיוף.

בית צופיוף

בית צופיוף

נלך לבית שלמה מוסיוף
איך מגיעים?
נמשיך ברחוב אדוניהו הכהן ובצומת הבאה נפנה ימינה לרחוב יואל. הבית הראשון מימיננו הוא חצר שלמה מוסיוף.
בית שלמה מוסיוף – רח' יואל 25
כאן עמד הבית הראשון בשכונה. הבונה שלמה מוסיוף – יוזם השכונה ומנהיגה. הוא רכש מגרש בן ארבע יחידות דיור ובשנת 1894 נכנס לביתו לגור. כאן נולד בנו שנקרא על שם השכונה "רחביה". בניגוד לרוב עשירי השכונה שראו בביתם בית נופש, הוא עלה לארץ ולא חזר לשם. הוא חיסל את עסקיו בבוכרה ועלה בכל נפשו ארצה. כיום בחצר מוסיוף יש "שטיבלאך" ספרדי. ולהסבר המושג: שטיבלאך באידיש אלו חדרים. בשכונות חרדיות נוצר גוש חדרים במקום אחד מרכזי, המותאמים לתפילה, כאשר התפילות נערכות בחדרים כל היום כולו בשיטת סרט נע. כל אדם שמגיע יכול לכנס סביבו עשרה אנשים, לחפש חדר פנוי ולהתחיל מנין חדש. השטיבלאך הוא רעיון אשכנזי, וכאן הספרדים מוכיחים שגם להם יש שטיבלאך עם כ – 10 חדרים..

אחד מבתי הכנסת בחצר מוסיוף

 שלט בתי כנסת מוסיוף

 

חצר בתי הכנסת מוסיוף

מכאן נלך לחצר ההקדש.
איך מגיעים?
עולים ברחוב יואל ובפניה הראשונה פונים ימינה לרחוב דוד הנקרא גם "רחובות הבוכרים". ממשיכים וחוצים את רחוב שלמה מוסיוף ומימין מתחילה חצר ההקדש. בפינה נראה את בית הכנסת של האחים יששכרוף-בביוף. בית כנסת זה נוסד בשנת 1898 ושכנה בו ישיבת המקובלים "רחובות הנהר". בית הכנסת יפה מאד אבל פועלת בו ישיבה וקשה להכנס אליו. נעבור את בית הכנסת נמשיך עד שנראה מימיננו כניסה לחצר פנימית ומעליה הכתובת רחוב דוד 4. נכנס פנימה ואנחנו בחצר ההקדש.
חצר ההקדש – רח' דוד 4
זו חצר גדולה על שטח של שלשה דונם שהיתה שייכת לעדה. פועלים בה עד היום ארבעה בתי כנסת שעל פני אחד מהם חלפנו. בית הכנסת המפורסם שבחצר נקרא "בבא תמא" על שם המקים. בית כנסת הזה נבנה בשנת 1895, לפני שבנו את החצר. גם התלמוד תורה הבוכרי שכן בחצר זו וכן מוסדות קהילתיים אחרים. כמובן שהיו בחצר גם דירות לעניי העדה. לפני כמה שנים מצבה של החצר היה בכי רע והוחלט לבנות עליה בתים למגורים. כיום כאשר נכנסים אליה רואים שימור מסוים של הקומה ראשונה ומעליה קומות חדשות.

 

שימור (?) בחצר ההקדש

 חצר ההקדש היום
בית כנסת יששכרוף בחצר ההקדש

בית כנסת יששכרוף בחצר ההקדש

נצא בעד הכניסה בה נכנסנו ונפנה ימינה. בקצה הבנין נראה את בית הכנסת בבא תמא.
תם סיורנו בשכונת הבוכרים במסגרת "סיורים בירושלים".

הסתר טקסט