.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב, וַיַּרְא אֶת הָעִיר, וַיֵּבְךְ עָלֶיהָ וַיֹּאמַר… כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלָיִךְ וְשָׁפְכוּ אֹיְבַיִךְ סוֹלֲלָה סְבִיבָיִךְ וְהִקִּיפוּךְ וְצָרוּ עָלַיִךְ מִכָּל עֲבָרָיִךְ. וְהָרְסוּ עַד לָאָרֶץ אוֹתָךְ וְאֶת בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, וְלֹא יַשְׁאִירוּ בָךְ אֶבֶן עַל אָבֶן"
הבשורה על-פי לוקס 42-44 19
לוקס הוא היחיד שמספר על בכיו של ישו על חורבן העיר. בכל אופן לא היתה מסורת קדומה על היות המקום הזה מנציח את בכיו של ישו. אמנם נמצאו באתר שרידים די יפים של מנזר וכנסיה מן המאה ה – 5, אבל הם מנציחים את אנה אימה של מריה ולא את בכיו של ישו. הכנסיה הנוכחית נמצאת על הדרך המובילה מהר הזיתים אל הקידרון ומשם אל העיר ירושלים. דרך זו היתה קיימת בעת הקדומה ושרידיה נמצאים בצורת מדרגות בכנסית מריה מגדלנה שנמצאת מתחת למתחם דומינוס פלאויט. יכול להיות שישו אכן עבר בה ברדתו עם עדת מלוויו מן ההר, אבל באותה מידה יכול גם להיות שהוא ירד בדרך הרומית שבצפון הר הזיתים. בכל אופן כנסיה המנציחה את דברי לוקס לא היתה בתקופה הביזנטית וגם לא בתקופה הצלבנית.
בשנת 1518 הוקם באתר מסגד שנבנה על ידי העותומנים ונקרא "אל-מנסוריה" – המנצחת. הפרציסקנים קנו את השטח בשנת 1940 ובנו את הכנסיה הקיימת. האדריכל היה האיטלקי אנטוניו ברלוצי. סיום הבניה היה בשנת 1955. הכנסיה נבנתה על אתר הכנסיה הביזנטית שהיתה במקום. ברלוצי בנה את הכנסיה בצורת דמעה, כאשר את האפסיס שלה הוא שם במערב ולא במזרח כמקובל. הסיבה היתה שהכנסיה מסמלת את אבלו של ישו על העיר בזמן שהוא רואה אותה מגבוה. לכן האדריכל בנה גם הוא את האפסיס למערב, כאשר הקיר המערבי הוא זכוכית שקופה ממנה נשקפת העיר העתיקה.
האפסיס של הכנסיה הביזנטית פנה לכיוון הנכון כלומר למזרח, ואפשר לראות אותו בתוך הכנסיה. גם רצפת פסיפס יפה נשארה מהכנסיה הביזנטית והיא נחשפה בשנת 1954. הרצפה מורכבת ממדליונים, כאשר בכל מדליון פירות או פרחים. באחד המדליונים אפשר לראות גם דג חצוי לשניים. ברצפת הפסיפס כתובת יוונית, וכך נאמר בה:
"שמעון רעו של ישו בנה ועיטר בית תפילה זה, ונתנו לישו…למחילה על עוונותיו ולמנוחת נצח לאחיו ג'ורג' ההגמון, ודומטיוס, ידידי ישו…"
באתר נמצאו 60 מערכות קבורה מימי בית שני, כן נמצאו 122 גלוסקמאות ושבעה סרקופגים. על הגלוסקמאות נמצאו שמות הנקברים כמו: שמעון, יונה, מריה, מרתה וגם סמלי צלב והאותיות כי ו- רו (P,X) ביוונית, שהם סמל נוצרי ידוע ומסמל "כריסטוס" (משיח). ההשערה היא שכאן קבורים יהודים נצרנים, כלומר יהודים שהאמינו בישו וגם שמרו על כל מצוות הדת היהודית. תופעה זו היתה נפוצה בירושלים במאה הראשונה.