.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
שתי מסורות עיקריות קשורות בחדר הסעודה האחרונה: הסעודה האחרונה עצמה ורחיצת רגלי התלמידים על ידי ישו לפניה, וירידת רוח הקודש על השליחים.
17 וַיְהִי בָרִאשׁוֹן לְחַג הַמַּצּוֹת וַיִּגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים אֶל־יֵשׁוּעַ לֵאמֹר אֵיפֹה נָכִין לְךָ לֶאֱכֹל אֶת־הַפָּסַח׃18 וַיֹּאמֶר לְכוּ הָעִירָה אֶל־פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ עִתִּי קְרוֹבָה וּבְבֵיתְךָ אֶעֱשֶׂה אֶת־הַפֶּסַח עִם־תַּלְמִידָי׃19 וְיַּעֲשׂוֹּ הַתַּלְמִידִים כַּאֲשֶׁר צִּוָם יֵשׁוּעַ וַיָּכִינוּ אֶת־הַפָּסַח׃20 וַיְהִי בָעֶרֶב וַיַּסֵּב עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃21 וּבְאָכְלָם וַיֹּאמַר אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי׃22 וַיִּתְעַצְּבוּ מְאֹד וַיָּחֵלּוּ אִישׁ אִישׁ לֵאמֹר לוֹ הֶאָנֹכִי הוּא אֲדֹנִי׃23 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר טָבַל עִמִּי אֶת־יָדוֹ בַּקְּעָרָה הוּא יִמְסְרֵנִי׃24 הֵן בֶּן־הָאָדָם הַלוֹךְ יֵלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו וְאוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִמָּסֵר בֶּן־הָאָדָם טוֹב לָאִישׁ הַהוּא שֶׁלּא נוֹלָד׃25 וַיַּעַן יְהוּדָה הַמֹּסֵר אוֹתוֹ וַיֹּאמַר רַבִּי הַאֲנִי הוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה אָמָרְתָּ׃26 וַיְהִי בְּאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ אֶת־הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן לַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר קְחוּ וְאִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי׃27 וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם׃28 כִּי זֶה הוּא דָּמִי דַּם־הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים׃
מתי כ"ו 17 – 28
וּבְיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבֻעוֹת נֶאֶסְפוּ כֻלָּם לֵב אֶחָד׃2 וַיְהִי קוֹל רַעַשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם כְּקוֹל רוּחַ סְעָרָה וַיְמַלֵּא אֶת־כָּל־הַבַּיִת אֲשֶׁר הֵם ישְׁבִים בּוֹ׃3 וַתֵּרָאֶינָה אֲלֵיהֶם לְשֹׁנוֹת מִתְפָּרְדוֹת בְּמַרְאֵה אֵשׁ וַתָּנוּחַ אַחַת אַחַת עַל כָּל־אֶחָד מֵהֶם׃4 וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נְתָנָם הָרוּחַ לְסַפֵּר׃
מעשה השליחים ב' 1 – 4
וְאַחַר יָצַק מַיִם בַּכִּיּוֹר וַיָּחֶל לִרְחֹץ אֶת־רַגְלֵי תַלְמִידָיו וּלְנַגֵּב בַּמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר־הוּא חָגוּר בָּהּ׃
יוחנן י"ג
ב"לוקס" ו"מרקוס" מסופר שהמקום היה בעליה (קומה שניה). לפי הנאמר כאן, הסעודה האחרונה היא סעודת הפסח.
הנוצרים קוראים למקום קנקולום – חדר אוכל.
כנראה כבר בתקופה הביזנטית ואולי עוד לפניה זיהו את חדר הסעודה האחרונה בהר ציון. אלי שילר ב"מדריך לאתרים נוצריים בישראל" מביא מקור ארמני משנת 660 לספירה שכותב:
"בכנסיה (אגיה ציון) מימין נמצא חדר המסתורין ועל כיפת העץ שלו מצוירת הסעודה הקדושה של הגואל. שם מזבח שלידו חוגגים את הפולחן.."
לא ברור אם היתה קפלה מיוחדת לחדר הסעודה האחרונה בכנסית אגיה ציון שחרבה במאה ה – שמינית.
הצלבנים כבשו את ירושלים בשנת 1099 לספירה ובנו מחדש כנסיה במקום אגיה ציון שנהרסה.
לכנסיתם קראו "גבירתנו של הר ציון". בכנסיה זו היתה קפלה שהנציחה את הירדמותה של מרים. בצד השני של הכנסיה היה מבנה בעל שתי קומות – הקנקולום. במבנה זה היו ארבע קפלות (שתיים בכל קומה). הקומה השניה הוקדשה לסעודה האחרונה ולירידת רוח הקודש על השליחים והתחתונה שנקראה "הגליל" הוקדשה לרחיצת הרגליים ולהתגלותו של ישו לשליחים. בקומה התחתונה נמצא כיום קבר דוד. קבר דוד כקריפטה לחדר הסעודה האחרונה יכול להתקבל בצורה מושלמת על ידי הנוצרים, שכן ישו כמשיח צריך להיות נצר לבית דוד, וכאן הקשר הוא ממש פיזי. בנימין מטודלה מספר על קבר דוד בציון (הרחבה במאמר "קברי בית דוד"), אבל הוא לא כותב היכן, והוא מגדיל לעשות ולכתוב שהעלימו אותו מבני אדם עד היום הזה. כלומר גם הוא לא ידע היכן זה. אם הקבר היה בתחום הכנסיה הוא היה מספר זאת, או אולי דוקא לא מספר את זה ?? בכל זאת לפי פשוטם של הדברים קבר דוד לא היה בתחום הכנסיה בשנת 1170, שנת בואו של בנימין מטודלה. מבנה חדר הסעודה האחרונה עצמו במקורו הוא צלבני. וכנראה שגם קבר דוד עם הסרקופג הרומאי שמסמן אותו, הם מסוף התקופה הצלבנית.
הכנסיה הצלבנית חרבה במאה ה – 13 בידיו של האיובי אל מועט'ם. הקפלות של הרדמות מרים והקנקולום נשארו, וכאשר הגיעו הפרנציסקאנים לירושלים במאה ה – 14, בנו את מנזרם סביב הקנקולום. במאה ה – 16 סולקו הפרנציסקאנים מהאתר לאחר סכסוכים קשים לאורך זמן עם המוסלמים, ובסופו של דבר גם עם היהודים. (הרחבה בתאריכון של "הפרנציסקאנים בירושלים").
ממאה זו האתר היה בידיהם של המוסלמים, בגלל הערצתם ל"נבי דאוד", עד שנת 1948, ובאופן כללי לא ניתן למי שאינו מוסלמי להגיע לשם. בתקופה הבריטית המצב השתפר אבל הכניסה היתה בתשלום. משנת 1948, שאז המתחם היה בידי ישראל, התאפשרה כניסה חפשית לכל הדתות, ואפשר היה גם להתפלל שם.
חדר הסעודה האחרונה כיום הוא מהתקופה הפרנציסקאנית, אבל אפשר לראות בו עדויות מהתקופה הצלבנית כמו: חריטות על הקירות וסמלים צלבניים.
על אחד העמודים בחדר הסעודה האחרונה אפשר לראות כותרת יפה של שקנאית המאכילה את גוזליה משק החזה שלה. זה נראה כאילו הגוזלים ניזונים מליבה של האם שמקריבה עצמה עבורם. הסימבול ברור, כמו ישו המקריב עצמו למען עדתו. הכותרת נמצאת במעלה המדרגות המובילות למפלס התחתון – אל קבר דוד (המעבר עצמו חסום).