.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
המרכז המרוני
העדה נוסדה לפי המסורת בסוף המאה הרביעית ומיסדה היה נזיר בשם מרון.
הכנסיה טוענת שמקורה בעם הפניקי – ארמי ששמר על זהותו בהרי הלבנון.
הנזיר מרון היה נזיר מסתגף ומתבודד וחי ליד אנטיוכיה. הוא הקים דור של תלמידים שהלכו בעקבותיו. לאחר מותו בתחילת המאה ה – 5, בנו חסידיו מנזר שממנו התפתחה הנצרות המרונית. עם הכיבוש המוסלמי נדחקו המרונים מסוריה להרי הלבנון.
המרונים אימצו את הדוקטרינה האורתודוכסית הדיאופיסיטית וזה גרם לבעיות שכן הם היו מיעוט בקרב העדות המונופיסיטיות שחיו בקרבתם. נוסף על כך הם היו גם מיעוט בקרב שכניהם המוסלמים. ההסתגרות בהרי הלבנון איפשרה להם לשמור על זהותם ולגבש אומה עם מאפיינים לאומיים דתיים.
כשהגיעו הצלבנים בשלהי המאה ה – 11 נדהמו לפגוש אומה נוצרית בהרי הלבנון, אומה שחברה אליהם במלחמותיהם. 50,000 נוצרים מרונים נהרגו בקרבות הצלבנים.
הקשר עם הקתולים התהדק , וכיום הם עדה קתולית עצמאית. בעבר שפתם היתה ארמית, וכיום היא ערבית.
מספרם לפי הערכה מגיע עד 3 מיליון, כאשר בלבנון הם מתקרבים ל- 700.000 , בסוריה כמה עשרות אלפים והשאר מפוזרים בכל העולם. בירושלים יש כ – 40 משפחות. מרכזם נמצא בסמטת המרונים שליד מגדל דוד.
הפטריארך שלהם נקרא "פטריארך אנטיוכיה."
ריכוזם הגדול בארץ הוא בגוש חלב (כמה אלפים)
