שכונת אוהל משה

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

 

שכונת אוהל משה הספרדית הוקמה במקביל לאחותה האשכנזית מזכרת משה ובסמוך לה.

חוזה דומה נחתם בין אנשי "קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי" ובין נציגי המתיישבים:
הרב יעקב שאול אלישר, יוסף קריגר, יוסף עוזיאל, חיים ואלרו, שמואל ברוך. (את עיקרי בחוזה אפשר לקרוא במאמר על שכונת מזכרת משה)
נוסח התפילה בבית הכנסת של השכונה נקבע כנוסח אותו מתפללים בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה.
גם שכונה זו התחילה להיבנות בשנת 1882 וסיום הבניה היה בשנת 1885.
שלט ההנצחה למונטיפיורי הנמצא בכניסה לשכונה כתוב בחרוזים, וכך נאמר בו:
אבני זיכרון מזכרת,
לכבוד ולתפארת,
לזכר עולם יהיה צדיק גולת הכותרת,
השר הגדול סיר משה מונטיפיורי זלל"ה אוהב את התורה מאהבה מוסתרת,
ת.נ.צ.ב.ה. מעוטרת (אמן)
ואנחנו נברך רוב ברכות לכבוד הסגנים והשרים גבאי החברה מזכרת משה בק"ק לונדון יע"א למשמרת,
יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ברוב עושר וכבוד והצלחה מאושרת,
ושכרם כפול מאת ה' על חד מונים עשרת (אמן).
(זלל"ה – זכרון לחיי העולם הבא. ק"ק – קהילת קודש. יע"א – יגן עליה אלהים.
ת.נ.צ.ב.ה – תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.)

שלט הנצחה למונטיפיורי בכניסה לשכונה

הנשיא יצחק נבון גר בשכונה זו ואף כתב מחזה שהשכונה היא הגיבורה שלו – "בוסתן ספרדי".
וכך מתחיל המחזה:
"מה אגיד לכם, אני לא יודע איך, אבל כל פעם שאני בירושלים הרגליים שלי מובילות אותי הנה, לשכונה שלי בירושלים….. הנה כאן, אתם רואים את הבית הזה, פה נולדתי לפני 40 שנה. בחצר הזאת מול הבור היו לנו 34 מיני עציצי פח שונים, שאמא היתה מסיידת לבן: בושם, ציפורן, שושנה, נענע, דורה, שיבה, מיוראנה, יסמין, חנום אליל ועוד…… "
בטכס שנערך לכבוד 100 שנה לשכונה בשנת 1883 נשא יצחק נבון דברים, ובין השאר אמר:
"אהל משה: מהי שכונת אהל משה? שכונה קטנה המונה בסך הכל 64 משפחות, והנה אנו מוצאים כאן בין המסובים, עורכי דין, סופרים, שופטים. היתה זו שכונה, שדייריה דרו בתנאי צפיפות, משפחות במצוקה בעלות ששה ושבעה ילדים, ובכל זאת יצאו מתוכן משכילים ואנשי תרבות, בעלי דרך ארץ ונימוסין, שופעי חכמת חיים. מכאן יצא יצחק לוי ז"ל מוסיקאי וקומפוזיטור שנשא לבדו במפעל גדול והנחיל לדורות הבאים את מורשת המוסיקה הספרדית ב – 10 כרכים, והסופר והעיתונאי אברהם ח. אלחנני יבל"א (יבדל לחיים ארוכים).
ובכן מהו הסוד הזה? סוד העושר הרוחני והתרבותי בתוך המצוקה?
בתוך אותה מצוקה וצפיפות נשאו ההורים מורשת של תרבות, תרבות של דרך ארץ ויחסים שבין אדם לשכנו. של אהבת השכן ואהבת האדם. הם ידעו לטעת ביטחון לילדיהם, להעניק להם בטחון ואמונה ודימוי עצמי גבוה. הסוד טמון גם בשכונה. השכונה היתה כמרכז קהילתי שאיש לא הרגיש עצמו לבד ובודד ביגונו ובששונו. שמחת היחיד היתה שמחת הכלל ויגון הפרט היה יגון הכל. כולם היו חומת מגן תומכת ועוזרת לזולת. פעם היו שכונות, היום יש רחובות. פעם היו חצרות של משפחות שכולן היו משפחה אחת מורחבת, היום יש דירות. בשכונה היה הווי שהקיף את כל השכונה כולה, היום האדם חי לבדו את צרתו ומועקת נפשו, בודד בעולמו….. "

בית נבון (עם התריסים הכחולים), והבור שמולו בשכונת אוהל משה

בשכונה שלשה בתי כנסת:
בית הכנסת הגדול
נוסח התפילה כמו שנקבע בתקנון הוא כנוסח הנהוג בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה.
בנית בית הכנסת החלה בשנת 1883 וחנוכתו היתה אחרי שלש שנים. עד אז התפללו בבית כנסת פרטי.
על טכס החנוכה כתב עיתון החבצלת (י"ג טבת תרמ"ז):
"ביום רביעי החולף, יום שמיני לחנוכה, חגגו אחינו הספרדים תושבי הבתים החדשים בחברת אהל משה את חג חנוכת בית הכנסת החדש הנבנה שם…… והבית כלול בהדרו, ויופיו מרהיב עין רואיו. ביום ההוא נאספו כל רבני וחכמי העדה ויחידי החברה אל בית הכנסת הזה לחנכו בהלל ושירי תודה, והביאו בו מתחת לחופה נהדרה שני ספרי תורה אשר הוקדשו לבית הזה, והרב הגאון, ראשון לציון, מורנו הרב מאיר פניז'יל פתח דלתות ארון הקודש, והגביר המרומם אהרון ולירו הכניס את הספרים אל הארון פנימה. אחרי כן קם מתוך העדה הרב הגאון מורנו הרב יעקב אלישר, ויעל הבמתה וידרוש לכבוד היום דרוש נחמד גם נעים, ויתנה תהילת השר הצדיק המנוח סיר משה מונטיפיורי זצ"ל ורעיתו הנדיבה יהודית, ויזכיר לברכה את השרים והסגנים ראשי וחברי הועד מזכרת משה אשר בלונדון. אחרי ככלות הדרשה עלה חזן העדה הבמתה ויתפלל בעד מנוחת נפש השר הצדיק המנוח ז"ל ורעיתו, ויעמדו כל היום על רגליהם בכל עת התפילה הזאת."
מתחת לבית הכנסת היה "תלמוד תורה", מקווה והתנור השכונתי. מספרים שריח החמין בשבת שעלה מעשרות סירים בתנור שמתחת לבית הכנסת, האיץ את קצב התפילה.
בשנת 1927 ניזוק בית הכנסת ברעידת אדמה ובשיפוץ הוחלט להוסיף עוד קומה עבור עזרת נשים.

בית כנסת אוהל משה מבחוץ

בית כנסת אוהל משה מבחוץ

בית כנסת אוהל משה מבפנים

בית כנסת אוהל משה מבפנים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית כנסת טרנטו
נבנה על ידי יום טוב בן אפרים טרנטו כסגולה לבנים זכרים שלא היו לו. אין בבית הכנסת עזרת נשים ולכן סופחה הסימטא וקורתה עבור הנשים.
מקום ארון הקודש בדרום (ולא במזרח). תושבי השכונה אומרים שיש לכך שלש סיבות:
1. שם היתה נישה וחבל היה לבזבז את המקום.
2. הכניסה נמצאת מול הארון, כך שהנכנסים משתחווים אל הארון.
3. במזרח יש דירה פשוטה ואין זה יאה להתפלל לכיוון זה.
על בית הכנסת טרנטו כתב יעקב יהושע ("ילדות בירושלים הישנה ד'")
"בית הכנסת טרנטו דלתותיו היו פתוחים לילה ויום…… בני אדם מרי נפש, איש או אשה, מצאו בו תמיד מרגוע ומרפא לנפש. בטלנים ישבו בו משך שעות היום וקראו תהילים. זה היה מעין בית מרקחת של השכונה, אלא שבמקום תרופות חילק מנות של "תהילים", "זוהר", "האידרא"….. לכל דורש ומבקש, במחיר קטן ודל….. "

סמטת בית הכנסת טרנטו שהיא גם עזרת נשים שלו

בית כנסת יאנינא
אברהם ושרה כהן, זוג ללא ילדים, עלו מיאנינא שביון. בשנת תרפ"ה (1925) נפטר אברהם ואשתו הקדישה את ביתם לבית כנסת, והיא גרה בחצר. הנוסח היה מיוחד כפי שהיה נהוג ביאנינא שקהילתה הושמדה ברובה בשואה. כיום הנוסח הזה נעלם ובמקומו מתפללים בבית הכנסת בנוסח הספרדי הירושלמי.

גן התות ומאחור בית כנסת יאנינא

תמונה באבן

מיזם ירושלמי שבו הונצחו משפחות שהקימו את שכונת אוהל משה בצריבת תמונותיהם על גבי אבן וכן נכתב טקסט אישי על כל משפחה גם הוא בטכניקה הזו.  הרוח החיה מאחורי המיזם היא דבורה אבי-דן.  היא ביקשה מהמשפחות תמונות מתוך האלבום המשפחתי שלהן ותלתה אותם ברחבי השכונה, כאשר השתדלו לתלות את התמונות על בתיהם לשעבר של הנוגעים בדבר.  הרעיון התפשט ובוצע גם במקומות אחרים בעיר.

 

משפחת נבון על גבי "תמונה באבן". יצחק הוא הילד הקטן.

 

שכונת משכנות ישראל מופיעה גם במסגרת "סיור בנחלאות"

 

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

 

שכונת אוהל משה הספרדית הוקמה במקביל לאחותה האשכנזית מזכרת משה ובסמוך לה.

חוזה דומה נחתם בין אנשי "קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי" ובין נציגי המתיישבים:
הרב יעקב שאול אלישר, יוסף קריגר, יוסף עוזיאל, חיים ואלרו, שמואל ברוך. (את עיקרי בחוזה אפשר לקרוא במאמר על שכונת מזכרת משה)
נוסח התפילה בבית הכנסת של השכונה נקבע כנוסח אותו מתפללים בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה.
גם שכונה זו התחילה להיבנות בשנת 1882 וסיום הבניה היה בשנת 1885.
שלט ההנצחה למונטיפיורי הנמצא בכניסה לשכונה כתוב בחרוזים, וכך נאמר בו:
אבני זיכרון מזכרת,
לכבוד ולתפארת,
לזכר עולם יהיה צדיק גולת הכותרת,
השר הגדול סיר משה מונטיפיורי זלל"ה אוהב את התורה מאהבה מוסתרת,
ת.נ.צ.ב.ה. מעוטרת (אמן)
ואנחנו נברך רוב ברכות לכבוד הסגנים והשרים גבאי החברה מזכרת משה בק"ק לונדון יע"א למשמרת,
יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ברוב עושר וכבוד והצלחה מאושרת,
ושכרם כפול מאת ה' על חד מונים עשרת (אמן).
(זלל"ה – זכרון לחיי העולם הבא. ק"ק – קהילת קודש. יע"א – יגן עליה אלהים.
ת.נ.צ.ב.ה – תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.)

שלט הנצחה למונטיפיורי בכניסה לשכונה

הנשיא יצחק נבון גר בשכונה זו ואף כתב מחזה שהשכונה היא הגיבורה שלו – "בוסתן ספרדי".
וכך מתחיל המחזה:
"מה אגיד לכם, אני לא יודע איך, אבל כל פעם שאני בירושלים הרגליים שלי מובילות אותי הנה, לשכונה שלי בירושלים….. הנה כאן, אתם רואים את הבית הזה, פה נולדתי לפני 40 שנה. בחצר הזאת מול הבור היו לנו 34 מיני עציצי פח שונים, שאמא היתה מסיידת לבן: בושם, ציפורן, שושנה, נענע, דורה, שיבה, מיוראנה, יסמין, חנום אליל ועוד…… "
בטכס שנערך לכבוד 100 שנה לשכונה בשנת 1883 נשא יצחק נבון דברים, ובין השאר אמר:
"אהל משה: מהי שכונת אהל משה? שכונה קטנה המונה בסך הכל 64 משפחות, והנה אנו מוצאים כאן בין המסובים, עורכי דין, סופרים, שופטים. היתה זו שכונה, שדייריה דרו בתנאי צפיפות, משפחות במצוקה בעלות ששה ושבעה ילדים, ובכל זאת יצאו מתוכן משכילים ואנשי תרבות, בעלי דרך ארץ ונימוסין, שופעי חכמת חיים. מכאן יצא יצחק לוי ז"ל מוסיקאי וקומפוזיטור שנשא לבדו במפעל גדול והנחיל לדורות הבאים את מורשת המוסיקה הספרדית ב – 10 כרכים, והסופר והעיתונאי אברהם ח. אלחנני יבל"א (יבדל לחיים ארוכים).
ובכן מהו הסוד הזה? סוד העושר הרוחני והתרבותי בתוך המצוקה?
בתוך אותה מצוקה וצפיפות נשאו ההורים מורשת של תרבות, תרבות של דרך ארץ ויחסים שבין אדם לשכנו. של אהבת השכן ואהבת האדם. הם ידעו לטעת ביטחון לילדיהם, להעניק להם בטחון ואמונה ודימוי עצמי גבוה. הסוד טמון גם בשכונה. השכונה היתה כמרכז קהילתי שאיש לא הרגיש עצמו לבד ובודד ביגונו ובששונו. שמחת היחיד היתה שמחת הכלל ויגון הפרט היה יגון הכל. כולם היו חומת מגן תומכת ועוזרת לזולת. פעם היו שכונות, היום יש רחובות. פעם היו חצרות של משפחות שכולן היו משפחה אחת מורחבת, היום יש דירות. בשכונה היה הווי שהקיף את כל השכונה כולה, היום האדם חי לבדו את צרתו ומועקת נפשו, בודד בעולמו….. "

בית נבון (עם התריסים הכחולים), והבור שמולו בשכונת אוהל משה

בשכונה שלשה בתי כנסת:
בית הכנסת הגדול
נוסח התפילה כמו שנקבע בתקנון הוא כנוסח הנהוג בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה.
בנית בית הכנסת החלה בשנת 1883 וחנוכתו היתה אחרי שלש שנים. עד אז התפללו בבית כנסת פרטי.
על טכס החנוכה כתב עיתון החבצלת (י"ג טבת תרמ"ז):
"ביום רביעי החולף, יום שמיני לחנוכה, חגגו אחינו הספרדים תושבי הבתים החדשים בחברת אהל משה את חג חנוכת בית הכנסת החדש הנבנה שם…… והבית כלול בהדרו, ויופיו מרהיב עין רואיו. ביום ההוא נאספו כל רבני וחכמי העדה ויחידי החברה אל בית הכנסת הזה לחנכו בהלל ושירי תודה, והביאו בו מתחת לחופה נהדרה שני ספרי תורה אשר הוקדשו לבית הזה, והרב הגאון, ראשון לציון, מורנו הרב מאיר פניז'יל פתח דלתות ארון הקודש, והגביר המרומם אהרון ולירו הכניס את הספרים אל הארון פנימה. אחרי כן קם מתוך העדה הרב הגאון מורנו הרב יעקב אלישר, ויעל הבמתה וידרוש לכבוד היום דרוש נחמד גם נעים, ויתנה תהילת השר הצדיק המנוח סיר משה מונטיפיורי זצ"ל ורעיתו הנדיבה יהודית, ויזכיר לברכה את השרים והסגנים ראשי וחברי הועד מזכרת משה אשר בלונדון. אחרי ככלות הדרשה עלה חזן העדה הבמתה ויתפלל בעד מנוחת נפש השר הצדיק המנוח ז"ל ורעיתו, ויעמדו כל היום על רגליהם בכל עת התפילה הזאת."
מתחת לבית הכנסת היה "תלמוד תורה", מקווה והתנור השכונתי. מספרים שריח החמין בשבת שעלה מעשרות סירים בתנור שמתחת לבית הכנסת, האיץ את קצב התפילה.
בשנת 1927 ניזוק בית הכנסת ברעידת אדמה ובשיפוץ הוחלט להוסיף עוד קומה עבור עזרת נשים.

בית כנסת אוהל משה מבחוץ

בית כנסת אוהל משה מבחוץ

בית כנסת אוהל משה מבפנים

בית כנסת אוהל משה מבפנים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית כנסת טרנטו
נבנה על ידי יום טוב בן אפרים טרנטו כסגולה לבנים זכרים שלא היו לו. אין בבית הכנסת עזרת נשים ולכן סופחה הסימטא וקורתה עבור הנשים.
מקום ארון הקודש בדרום (ולא במזרח). תושבי השכונה אומרים שיש לכך שלש סיבות:
1. שם היתה נישה וחבל היה לבזבז את המקום.
2. הכניסה נמצאת מול הארון, כך שהנכנסים משתחווים אל הארון.
3. במזרח יש דירה פשוטה ואין זה יאה להתפלל לכיוון זה.
על בית הכנסת טרנטו כתב יעקב יהושע ("ילדות בירושלים הישנה ד'")
"בית הכנסת טרנטו דלתותיו היו פתוחים לילה ויום…… בני אדם מרי נפש, איש או אשה, מצאו בו תמיד מרגוע ומרפא לנפש. בטלנים ישבו בו משך שעות היום וקראו תהילים. זה היה מעין בית מרקחת של השכונה, אלא שבמקום תרופות חילק מנות של "תהילים", "זוהר", "האידרא"….. לכל דורש ומבקש, במחיר קטן ודל….. "

סמטת בית הכנסת טרנטו שהיא גם עזרת נשים שלו

בית כנסת יאנינא
אברהם ושרה כהן, זוג ללא ילדים, עלו מיאנינא שביון. בשנת תרפ"ה (1925) נפטר אברהם ואשתו הקדישה את ביתם לבית כנסת, והיא גרה בחצר. הנוסח היה מיוחד כפי שהיה נהוג ביאנינא שקהילתה הושמדה ברובה בשואה. כיום הנוסח הזה נעלם ובמקומו מתפללים בבית הכנסת בנוסח הספרדי הירושלמי.

גן התות ומאחור בית כנסת יאנינא

תמונה באבן

מיזם ירושלמי שבו הונצחו משפחות שהקימו את שכונת אוהל משה בצריבת תמונותיהם על גבי אבן וכן נכתב טקסט אישי על כל משפחה גם הוא בטכניקה הזו.  הרוח החיה מאחורי המיזם היא דבורה אבי-דן.  היא ביקשה מהמשפחות תמונות מתוך האלבום המשפחתי שלהן ותלתה אותם ברחבי השכונה, כאשר השתדלו לתלות את התמונות על בתיהם לשעבר של הנוגעים בדבר.  הרעיון התפשט ובוצע גם במקומות אחרים בעיר.

 

משפחת נבון על גבי "תמונה באבן". יצחק הוא הילד הקטן.

 

שכונת משכנות ישראל מופיעה גם במסגרת "סיור בנחלאות"

 

הסתר טקסט