מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
חוויות מבית הספר "דורש ציון" (על פי "ילדות בירושלים הישנה ג' – יעקב יהושע)
בשנת 1866 נוסד בירושלים בית המדרש "דורש ציון" על ידי יצחק פראג. בית ספר שיועד לכתחילה לתלמידים ספרדים ושפת הלימוד היתה ספרדית (לדינו). המספר יעקב יהושע הוא נינו של פראג מצד אימו. יצחק פראג עצמו היה אדם מיוחד במינו שכן הוא היה אשכנזי אבל החליט ל"הסתפרד". הוא נשא לאישה את ביתו של ר' יעקב עייאש שאימץ אותו כאשר הגיע ארצה. דרך אגב נישואין מעורבים באותם ימים היו אירוע מאד נדיר בירושלים. ר' יצחק פראג לא עזב את ירושלים אף פעם ואפילו למוצא לא הגיע. המוסד נוסד בעיר העתיקה ויותר מאוחר עבר לעיר החדשה. לפני קום בית המדרש הזה היו תלמודי תורה שלא הכינו ממש את תלמידיהם להמשך לימודים בבתי ספר עבריים ו"דורש ציון" שיפר את המצב. ב"דורש ציון" לא היה נהוג לקיים בחינות שליש או סוף שנה. יצחק פראג עצמו נהג להיכנס לכיתות בימי חמישי כדי לעמוד מקרוב אחרי התקדמותם של התלמידים. מנהל הבית או הגבאים שלו ערכו בחינות מידי חודש ולפעמים אפילו היו בחינות שנערכו על ידי פקידי הממשלה התורכית והם בחנו את התלמידים בערבית ותורכית. מספרים על יצחק פראג שהיה אשכנזי שנהג לפנות אל תלמידיו בלדינו. הוא היה נוהג לומר שכל מקום שכתובה בגמרא המילה "כלומר" פירוש הדבר שיש חידוש ותלמיד שידע את החידוש קיבל "בישליק" (מטבע תורכי). הוא הקים גם שיעורי ערב למבוגרים ואף שילם למי שסגר את עיסקו מוקדם ובא ללמוד. לאחר מותו המשיך אותו בנו יוסף רחמים פראג ואחריו בנו ניסים פראג. מספר יעקב יהושע בשמו של יוסף ברזאני שכאשר הגיעו לירושלים שועי עולם הקימו לכבודם שערי כבוד וקיבלו את פניהם בשערים האלה. התלמידים היו בין מקבלי הפנים כשהם לבושים בגדי לבן ולפני הטכס לימדו אותם לשיר לכבוד האורחים. הוא ממשיך ומספר שכאשר הגיע הקיסר הגרמני וילהלם השני לימדו אותם לשיר שיר לכבודו בשפה הגרמנית. קבלת הפנים עצמה נערכה בסוכה גדולה שהוקמה לכבוד האירוח. הוא מספר שאשת הקיסר (אוגוסטה ויקטוריה עלתה על סוסה כשהיא מניחה את רגלה על ברכו של חייל שהתכופף עבורה.
