מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
זכרונות מהנחלאות (על פי "ילדות בירושלים הישנה ה' – יעקב יהושע)
השכונות בתחילת המאה ה – 20 הבריקו בניקיונן ובלובנן. הפתחים והחצרות סוידו לבן בערבי שבתות ומועד. השבילים היו מרוצפים באבנים דבר שגרם הרבה פעמים למעידות ולפציעות, אבל אל דאגה היו בשכונות אנשים שהתמחו ב"הדבקת עצמות".
כל הילדים שיחקו בכדור עשוי מסמרטוטים, כמובן בנים לחוד ובנות לחוד, אבל כאשר ר' אריה לוין היה מתקרב האשכנזים שבהם היו מסתתרים כי לא היה להם נעים שיראה אותם מכלים את זמנם לריק. בחגים שיחקו הבנים עם הבנות באגוזים ושקדים כי הבנים חמדו את האגוזים והשקדים שבידי הבנות. תחביב חשוב של הילדים היה ללוות את מדליק הפנסים שכן את השכונות האירו פנסי לוקס שהיו צריכים להדליק אותם מידי ערב. הילדים נהגו לאסוף כפתורים ומאד אהבו לשחק בהם. כמובן שכדי להגדיל את האוסף היו תולשים את הכפתורים מבגדיהם למגינת נפשם של האימהות. ואם ילד חפץ בכפתור נדיר של חברו הוא יכול לשלם בסחיבת החבר על גבו ברחבי השכונה.
"משכנות ישראל" "מזכרת משה" ו"סוכת שלום" היוו כעין מרכז מסחרי לכל האזור (השוק עוד לא קם) היו שם ירקנים, חנוונים, קצבים, סנדלרים, חייטים ואפילו רפתנים וחלבנים שכן בשכונות היו גם רפתות. האשכנזים נמנעו מלהחזיק מכולות שכן הם פחדו לרשת גהינום כתוצאה משגיאה במשקל. הם העדיפו שבנושא הזה יעסקו בני עדות אחרות. משך הזמן הם הרשו לנשותיהם לעסוק בזה והגברים ישבו בישיבות.
בורות המים היו חלק חשוב של החיים. הם היו מקום מפגש, שם שיחקו הילדים ואפי נערכו חופות ליד הבורות. לא כל הבורות היו שווים והיו בורות שהיו להם תפקידים מיוחדים: היו בורות לשתיה והיו בורות שבמים שלהם השתמשו לשטיפת רצפה (ספונז'ה) ואפילו היו בורות ששימשו למקווה. כאשר הגיעו הבריטים לירושלים קבעו ברזי מים ציבוריים. ברחוב אבן ישראל היה ברז כזה והיה ממונה מטעם העיריה שמילא מים. הרבה זמן לפני הפתיחה כבר עמדו פחי המים בתור כאשר בדרך כלל ילדים שמרו עליהם.
כאמור חתונות של האשכנזים נערכו ליד הבורות והספרדים העדיפו את הבתים. בתזמורת היו בדרך כלל רק חליל ותוף. החתונות האשכנזיות נערכו בדרך כלל בימי שישי והאורחים שלחו מתנות בדמות : בשר, קמח, אורז ואורחים שהגיעו לשבת הביאו קדירת חמין. אצל הספרדים קרובים ושכנים התגייסו כמה ימים לפני החופה כדי להכין את המטעמים.
