מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
מוחרם (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
מוחרם הוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. והראשון למוחרם הוא ראש השנה למשכירי הדירות. אם שוכר ירצה להישאר בדירתו אחרי המוחרם זה יהיה לשנה שלימה עד למוחרם הבא ויש בעלי דירות שלא ישכירו לאותו דייר אחרי המוחרם כדי שלא תהיה לו חזקה על הדירה, ויבקשו להם שוכר אחר. ואם מישהו ימצא דירה להשכרה באמצע השנה זה יהיה רק עד המוחרם הקרוב. כלומר כשאדם שוכר דירה לקראת המוחרם, בדירה יש דייר שצריך להתפנות והוא יכנס לדירה אחרת שצריכה להתפנות וכך נוצרת שרשרת גדולה כשכל אחד תלוי בשני. צריך רק לדמיין איזה בלגן היה בירושלים בשבוע הראשון של המוחרם כאשר כל העיר נעה ממקום למקום. ברור שהסבלים ובעלי העגלות עשו אז הון רב, אבל לא רק הם הסיידים גם הם מאד מבוקשים שכן האנשים רצו להיכנס לדירה מסוידת. וכאשר עובר השבוע הזה וכל אחד התישב בביתו הוא מתחיל לגלות את שכניו החדשים ואת בית הכנסת החדש שלו ואז מתחילה גם שמחה של חברים חדשים ואירוח וכיוצא בזה. כל אדם צריך גם לדאוג לנושא הכספי לקראת חודש זה בו ההוצאות מרובות. ויש כאלה ששוכרים חנויות ואז יש להם בעיה כפולה שכן גם על החנויות חל חוק המוחרם. מי שמרויח בעיקר הם המשכירים שבעיר העתיקה בירושלים רובם הם ערבים. המשכירים בעלי החצרות לא השכירו כל חדר לחוד אלא השכירו את כל החצר ליהודי אחד והוא השכיר לדיירי משנה. כדי שהמחירים לא יעלו תיקנו היהודים תקנה לפיה מי ששכר חצר מערבי במשך שלש שנים הרי הוא נקרא "בעל חזקה" ואף יהודי אחר לא יוכל לשכור את החצר הזו. כלומר אם בעל הבית הערבי ינסה להעלות את המחיר הוא יצטרך להשתוות עם בעל החזקה היהודי כיון שהוא לא יוכל להשכיר ליהודי אחר בגלל תקנה יהודית פנימית. ויש כאלה שמכרו את חזקתם או אפילו נתנו אותה לבניהם כנדוניה. עם היציאה מן החומה ירד ערכן של החזקות.
