מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
המלחמה במסיון (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
המיסיון פעל בכמה תחומים כדי להגדיל את השפעתו: בתי ספר, בתי מלאכה, בתי חולים וכד' בשנת 1897 נחנך בית החולים החדש של המיסיון ברחוב הנביאים ויהודים פנו אליו למרות דרשות וחרמות כי המקום דאג לכשרות ולא גבה תשלום. העניים היו הראשונים שנזקקו לשירותיו ואחריהם באו גם העשירים ולבסוף גם החכמים. הרופאים האנגלים נחשבו לטובים שברופאים ולכן לא הועילו בתי החולים היהודים שנפתחו כדי לתת לחולים היהודיים אלטרנטיבה מול בית החולים המיסיונרי. את הבשר הכשר השיג בית החולים מאיטליזים יהודים ולא היה מי שימנע זאת מהם. או אז החליטו לתלות שלטים ובהם איסור על כל השוחטים ועל כל הקצבים לשחוט ולמכור בשר לשלוחי המיסיון. על הצו היו חתומים גדולי הרבנים של אותה תקופה: ר' יעקב שאול אלישר, ר' משה יהודה לייב דיסקין, ר' שמואל סלנט ור' שניאור זלמן מלובלין. בצו נאמר שכל מי שיעבור עליו יענש והכשרות תילקח ממנו. ובאמת הפעולה הזו הצליחה ומספר החולים היהודים בבית החולים הזה פחת מאד. קרובי החולים שנשארו נאלצו לקנות בעצמם את הבשר שכן האופציה לאכול בשר טריפה לא באה בחשבון. גם מונה ועד אשכנזי שתפקידו היה להילחם במיסיון. האיום הכי גדול שלו היה שמי שילך לבית החולים של המיסיון לא יקבר בקבורת ישראל.
רעיון נוסף של המיסיון הוא למכור ספרי תנ"ך במחיר זול מאד לכל דורש, מחיר שהוצאות ספרים יהודיות לא יכלו להתמודד איתו. חברה יהודית בשם "בני ישראל" התגייסה והביאה ספרים ממקורות יהודים בגרמניה אותם יכלו למכור במחיר שיוכל להתחרות עם המיסיון.
פעולה נוספת בעיר העתיקה של חברת "בני ישראל" היתה לממן רופא יהודי שיתן שירות ליהודים חינם כדי שלא ילכו לרופא האנגלי. מי שהתעקש להמשיך ללכת לרופא האנגלי נקטו נגדו באלימות: זרקו את התרופות שקיבל, קרעו את המרשמים וכד'.