מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
כאן נמצאה כתובת תיאודוטוס
הכתובת נמצאה על ידי ריימונד ווייל שחפר בעיר דוד בשנת 1913. היא מתוארכת למאה הראשונה לספירה לפני החורבן. שם הכתובת לקוח משם האדם שמוזכר בה ושפתה יוונית.
וזו לשון הכתובת (בתרגום):
"תאודוטוס בן וטנוס כהן וראש בית הכנסת
בן ראש בית כנסת; נכדו של ראש בית כנסת
בנה את בית הכנסת לשם קריאת תורה ולימוד מצוות
ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים
לשם הארחת הנצרכים מן הנכר
שאותו יסדו אבותיו והזקנים וסימונידס"
הכתובת נמצאה בעיר דוד אבל אין בטחון שבית הכנסת המוזכר בה אכן היה שם. יכול להיות שהיא הובאה לשם ממקום אחר.
מדובר בבית כנסת שתיאודוטוס היה דור שלישי לגבאים שלו. שמו היווני אינו אומר דבר מלבד שבאותם ימים שמות יווניים היו נפוצים בקרב היהודים בגלל ההשפעה ההלניסטית. גם שפת הכתובת יוונית, שכן שפה זו היתה נפוצה בירושלים ובודאי בקרב עולי הרגל שלפי הנאמר בכתובת אחת ממטרות המקום היתה לשרת אותם. ליד המקום בו מצא ווייל את הכתובת התגלו שני מקוואות טהרה, ואולי להם התכוון כותב הכתובת כאשר כתב: "מתקני המים".
מעניין שתפקידי בית הכנסת המוזכרים כאן הם: קריאה בתורה, לימוד מצוות ואירוח עולי רגלים שכללו כנראה גם שימוש במקוואות, ואף מילה לא נכתבה בקשר לתפילה במקום. יכול להיות שבבית הכנסת, בתקופה זו של בית מקדש קיים, לא התפללו ואולי התפללו אבל זה היה תפקיד שולי לעומת התפקידים החשובים האחרים.
ואומרת הגמרא:
"דא"ר פינחס בשם ר' הושעיה ארבע מאות ושמונים בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד: בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה וכולהם עלה אספסיינוס"
(ירושלמי מגילה כג.)
גם כאן מדובר על בתי כנסת בירושלים שלפני החורבן וגם כאן לא מוזכרת תפילה.
זו הכתובת היחידה בירושלים המזכירה בית כנסת בתקופת בית שני. בארץ נמצאו שרידי בתי כנסת מתקופה זו אבל ללא כתובת המעידה מה תפקידם.
סיוע לתארוך הכתובת לתקופת בית שני הוא מניתוח אפיגרפי של האותיות בכתובת והשוואתן לאותיות שנמצאו באבן שהיתה על הסורג המקיף את המקדש בהר הבית והמזהירה שלא להתקרב למי שאינו מורשה לכך.