מתוך: "סיורים בירושלים" > "פינות חמד בירושלים"
כאשר מגיעים לקבר דוד בהר ציון ממשיכים קצת הלאה ולא נכנסים אל הקבר עצמו מגיעים לחצר המוקפת בקמרונות. החצר נקרא קלויסטר כלומר מעין חצר טיולים במנזר שאכן היה כאן בימי הבינים והוחזק על ידי הנזירים הפרנציסקנים. הולכים אל הפינה המרוחקת ומחזירים פנינו אל הבניין. לבניין שתי קומות כאשר מעליו מינרט – צריח מסגד מוסלמי. אם ניקח את המצלמה ונכוון אותה אל הבית למעשה נתפוס ב – "שוט" אחד שלש דתות: בקומה ראשונה קבר דוד היהודי, בקומה שניה חדר הסעודה האחרונה הנוצרי ומעליהם מינרט של מסגד מוסלמי. זה נראה כמו התחלה של בדיחה אבל זה ממש לא. לא ניכנס כאן לחקר ההיסטורי של הבניין ולסיכוי שהמסורות אמנם נכונות אלא ניקח את המסורות כמו שהן. המסורת טוענת שקבר דוד נמצא בקומה ראשונה ואם ניכנס פנימה נוכל לראות סרקופג מהתקופה הצלבנית שבתוכו אמורה להיות גופתו של דוד המלך. מעליה נמצא חדר הסעודה האחרונה וכדי להגיע אליו צריך להקיף את הבניין משמאל ולעלות במדרגות לקומה שניה. נגיע לחדר בעל חזות גותית שאינו כנסיה אלא מקום קדוש. בחדר ישנו פסל של עץ הזית שנתרם על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השישי בשנת 2000. מהגזע יוצאים שלשה ענפים סמל לשילוש הקדוש ולשלשת הדתות המונותיאיסטיות. ליד פתח היציאה נראה עמודים קטנים שלאחד מהם כותרת ובה נראה פיסול של שקנאי האם, ושני גוזלים משני צידיה האוכלים מתוך שק חזה שבגופה. מבחוץ זה נראה כאילו שהם אוכלים את תוכה. זה נראה כאילו האם מקריבה את עצמה למען גוזליה. זהו סימבול ידוע באמנות הנוצרית המסמל את ישו המקריב עצמו למען בני האדם. בתוך החדר נוכל לראות מעין שקע בקיר שהוא "מחרב" שקע המסמן את כיוון התפילה במסגדים נוכל לראות גם כתובות בערבית. נחזור לימי הביינים כאשר הנוצרים רצו את הבניין וגם היהודים. באותו זמן השלטון היה בידיים מוסלמיות (ממלוכים) והם אמרו שאם היהודים רוצים את המקום וגם הנוצרים אז הם – המוסלמים יקחו אותו שכן גם עבורם המלך דוד קדוש והם מכנים אותו נבי דאוד. במלחמת השחרור ישראל כבשה את הר ציון וקבר דוד ומאז הוא פתוח לכל. ואם תשאלו מה הקשר הנוצרי אל דוד? לפי האמונה הנוצרית ישו הוא משיח, ומשיח הוא נצר לבית דוד. שימו לב שישו, לפי המסורת, נולד בבית לחם שהיא עירו של דוד . כיום המקום נמצא בידי המדינה והכניסה אליו חופשית לכל המבקרים מכל הדתות בשתי הקומות.
