מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
התמונות בכתבה הזאת צולמו על ידי הלית שנהר ומירי סוסלנסקי – תודה מקרב לב.
כל שנה ב – 25/8 נערך למריה טכס הלוויה על ידי העדות הנוצריות אורתודוכסיות של ירושלים. ההלוויה מתחילה בכנסית הקבר ומגיעה לקבר מרים שבקדרון או בשמו האחר עמק יהושפט והנקרא בפי המאמינים הערבים הנוצרים "ואדי סית מרים". בהלוויה משתתפים אלפי מאמינים ובעיקר מאמינות אבל השנה הוא נערך בצל הקורונה בהשתתפות מאות אחדות.
ספור מותה של מריה מדבר על מלאך שהגיע אל מריה בתאריך הזה והודיע לה שתוך שלשה ימים היא תמות. לאחר שלשה ימים היא מתה ונקברה בקדרון (דרך אגב הקתולים מאמינים שקברה נמצא באפסוס שבתורקיה). יום לאחר הקבורה הגיעו לשם אנשים ומצאו את הקבר ריק שכן ישו נשא אותה השמימה ובמקום נותרו רק פרחים לבנים.
בשעה ארבע לפנות בוקר לערך נערך טכס בכנסית הקבר ובשעה חמש מצלצלים הפעמונים והתהלוכה יוצאת לעבר גת שמנים – מקום הקבר שבקדרון. מסע ההלוויה עובר בדרך היסורים (ויה דולורוזה) וליד מקום הולדתה המסורתי של מרים ליד שער האריות (סמוך מאד למקום הולדתה המסורתי לפי הקתולים בכנסית סנטה אנה – אנה ויהויכין היו הוריה של מרים). משם היא יוצאת משער האריות וממשיכה בדרכה לעבר הקבר בגת שמנים בערך קילומטר מהשער.
בראש התהלוכה צועדים קוואסים (שומרי ראש) בתלבושתם ההדורה, תרבוש לראשיהם ומקל ארוך עם גולת כסף בראשו בידיהם. החלק התחתון של המקל הוא גולת מתכת ובלכתם הם מקישים עם המקל על הארץ בקצב הצעידה. (בדרך כלל בטכסים נוצריים חשובים משתתפים קוואסים וכן גם כאשר הפטריארכים ההולכים ממקום למקום הם מלווים בקוואסים, בדיוק כמו שזה נעשה עוד בתקופה העותומנית. דרך אגב בתקופה העותומנית גם הרבנים הראשיים הלכו בלוויית קוואסים) אחריהם צועד הפטריארך היווני אורתודוכסי והוא נושא (או אחד הכמרים) איקונה של מרים. המשתתפים בתהלוכה הולכים בקבוצות לפי הכנסיות האורתודוכסיות השונות (יוונים, ארמנים, וכד')
בידי הנזירות נרות (מסמלות את הנשמה) וחלק מהנשים נושאות פרחים לבנים כמו הפרחים שנמצאו על הקבר יום לאחר הקבורה. חלק מהן יחפות לאות אבל והן שרות שירי תפילה.
קבר מרים הוא למעשה קריפטה של כנסיה שנהרסה ונשארה רק הקריפטה שהפכה לכנסיה. הקריפטה נראית כמו מערה ארוכה בצורת צלב עם מדרגות בהן יורדים לכיוון הקבר שנמצא בחלק התחתון של הקריפטה. (קריפטה היא היא חדר אבן או חלל כלשהו הבנוי בדרך כלל מתחת לרצפה של כנסייה או טירה, ובדרך כלל היא משמשת כאתר קבורה המכיל סרקופג, ארון מתים או שרידים קדושים של אישים כגון קדושים או בעלי תפקידים בכירים בכנסייה – ויקיפדיה).
הכנסיה מלאה נרות והנזירות יושבות על המדרגות וממררות בבכי. האיקונה מונחת שם על שולחן. נשים ניגשות ומנשקות אותה וגם זוחלות מתחת לשולחן.
