מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
דר' כגן ו"גוגל מוגל" (תקווה שריג – "אמא אגדה")
בית ד"ר הלנה כגן ברחוב הנביאים
ד"ר הלנה כגן (25 בספטמבר 1889 – 21 באוגוסט 1978) הייתה רופאת ילדים ישראלית – האישה הראשונה בארץ ישראל במקצוע זה, פעילה חברתית ומראשי ויצו. כלת פרס ישראל לשנת 1975. לאורך השנים טיפלה כגן וריפאה דורות של ילדים יהודים, נוצרים ומוסלמים. מקצועיותה ומסירותה היו ברבות השנים לאגדה. (ויקיפדיה)
מספרת עליה הילדה תקווה שריג :
"דר' כגן הרופאה המלאכה של כל ילדי ירושלים, זכורה לי כזאת: גבוהה, רחבת גרם, פניה גדולות וטובות, עיניה חכמות, פיה מחייך תמיד, וקולה נמוך, קצת גברי. אמא לימדה אותה עברית והיא ריפאה אותי מאנגינות. דירות אחדות שלה זכורות לי במטושטש. האחרונה, זכורה לי היטב: ברחוב הנביאים מול "הדסה". היה שם גן, מול בית האבן, בעל החדרים הגדולים, בית ש/בנו אותו ערבים עשירים. (לא מדויק – רפי)
ובכן, שקדים. "בת יחיד'קה", זה היה שמי בפי דר' כגן, שהגעתי בערך לגובה מותניה הרחבות.
- פתחי את הפה יפה, עשי הא! כן שקדים!…אנגינה! צריך לשתות גוגל מוגל!
קיסם העץ, אצבע רחבו, עטוף ראש לבן של צמר גפן טבול בתרופה מגעילה – עדין מגרד את לועי כשאני חושבת על השקדים הנוראים ההם.
וגוגל מוגל מהו?
אם תרצו משקה עדנים
אבל אם לא תרצו
כפי שלא רצו רוב ילדי ירושלים,
הרי זה משקה שלמראהו מתכווצת הבטן מבחילה.
ואיך עושים גוגל מוגל?
בוקעים בהנפת סכין ביצה גדולה וטריה,
מפרידים זהיר זהיר, את החלמון מן החלבון,
את החלמון מטילים לתוך ספל חרסינה
את החלבון מכניסים לארון אויר לשעת צורך
(ארון אויר – ארון שמצד המטבח נראה ארון רגיל אבל תוכו פתוח החוצה אל האויר ומכוסה רשת – במקום המקרר של ימינו)
עכשיו מוסיפים שלש כפיות סוכר לתוך הספל
מורסים היטב את הסוכר,
עד שהתרכובת תהיה חלקלקה,
ועכשיו יוצקים מן הקלחת שעל הפתיליה
חלב טרי רותח, מעלה אדים, לתוך הספל.
שוב מערבבים ומערבבים,
טועמים ומקררים ומקררים
ועכשיו – אם אינכם רוצים
בולעים כמו תרופה, במיני העויות, אנקות ודמעות.
וכך היו מבריאים מאנגינות?
כן עובדה.
