מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
המקוה של ר' ישמעאל כהן גדול (על פי "שלשה עולמות" – חיים המבורגר)
מעיין השילוח שימש לטבילה וקראו לו המקווה של ר' ישמעאל כהן גדול. תכונת מעיין השילוח היתה שמימיו היו עולים (מכאן שמו – גיחון) פעמיים ביום, בבוקר ובערב, ואז אפשר היה לטבול בו. כשהמים היו עולים הם הגיעו לחזהו של הטובל. בקיץ הלכו לשם הרבה אנשים כדי להתקרר מהחום, מה גם שהיתה אמונה שהמים מרפאים. משך הזמן נעשה סידור שבבוקר ילכו הנערות והנשים ובערב הגברים והנערים. מי שבא פשט בגדיו על המדרגות ואז ירדו אל המים ערומים. כאשר שמו לב לכך ילדי הכפר סילוואן באו לגנוב מהבגדים עד שהוצרכו לשים שומרים וכך חלק מהטובלים שמרו ואחר כך התחלפו עם המתרחצים. לימים היה שומר קבוע ר' ישראל מוהליבר שהיה אדם עם כוח רב והוא היה השומר הקבוע ופרחחי סילואן פחדו ממנו. פעם אחת החליטו לתקוף אותו בחבורה ואכן כוחו לא עמד לו נגד מתנפלים רבים והוא נפל למשכב ונחלש עד שנפטר. מאז התבטלה הטבילה בבית המרחץ הזה.
ר' מאיר אויערבאך כונה הרבי מקאליש ולמעשה היה רבה של ירושלים בשנים 1859 – 1878. מנהגו היה לטבול בשילוח ערב יום הכיפורים. הוא היה מגיע בבוקר כשכמות המים היתה רבה ויכלו לכסות את כל גופו. פעם לא היו מים רבים, אבל הוא לא ויתר והשתטח על הרצפה וביקש משמשו שילחץ על גופו כך שהמים יכסו אותו. כמובן שהשמש היה צריך ללחוץ פעם כאן ופעם כאן כדי שהמים יגיעו לכל מקום ללא חציצה.
.המקוה של ר' ישמעאל כהן גדול – השילוח..