מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
זכרונות משכונת אבן ישראל (על פי "ילדות בירושלים הישנה ד' – יעקב יהושע)
שכונת אבן ישראל נמצאת בין רחוב אגריפס לרחוב יפו, כאשר מכל רחוב היו שתי כניסות אל החצר פנימה, ומכיוון שלא היו שערים בכניסות אל השכונה (בזמנו של המספר) היא שימשה מעבר בין שני הרחובות הנ"ל. השכונה היא שכונת חצר שהיתה מרוצפת אבן, ובחצר היו חמישה בורות מים. בשעת הדחק הביאו מים גם מהבורות של בית היתומים הסמוך. את המים חילקו לפי פתקים והיה אדם מיוחד שתפקידו היה לשאוב מים לפי אותם פתקים. אדם זה גר בחדר בשולי השכונה ושימש גם השומר שלה. הבורות שימשו גם מקום מפגש בעיקר של הצעירים שישבו בלילות לידם דיברו ולפעמים גם ניגנו במנדולינה ושרו. הביב זרם אל בור ספיגה שבחצר וכשהוא היה מתמלא היו מזמינים אנשים מיוחדים שהיו מרוקנים אותו בעבודת ידיים. לא צריכים מאמץ גדול כדי לדמיין את הסירחון בשכונה באותם ימים של ריקון הבורות. התושבים היו מכל הסוגים ומכל המינים: מצד אחד אנשים פשוטים ומצד שני אנשים אמידים, רבנים ואנשי צבור. כן גרו בה סימינריסטים מבית ספר "אליאנס" הסמוך וכן צעירים שעלו מרוסיה ומסלוניקי. בשכונה גם גרו כמה משפחות מעורבות כלומר נישואין בין אשכנזי/ה לספרדי/ה. אחד מתושבי השכונה המפורסמים היה יחיאל מיכל פינס האשכנזי, שבת אחת שלו התחתנה עם יוסף מיוחס הספרדי והשניה עם דוד ילין שהיה חצי ספרדי וחצי אשכנזי. בית הכנסת בשכונה היה אשכנזי למרות שרוב תושביה היו ספרדים וזה בגלל שהתושבים המקוריים היו אשכנזים, אבל אל דאגה, בסביבה המאד קרובה היו כמה בתי כנסת ספרדיים. החצר שימשה מגרש משחקים עבור הילדים וכאשר רצו לדבר האחד עם השני אפשר היה לקרוא לחבר מתוך החצר והוא היה יוצא אל החלון. גם האימהות היו יותר שקטות כאשר ידעו היכן נמצא ילדם וכאשר רצו לקרוא לו הביתה עמדו בחלון וקראו לילד ששיחק בחצר. הרוכלים שהגיעו לשכונה היו נעמדים במרכז השכונה ומציעים בצעקות את מרכולתם.
