מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
שכונות שנעלמו (על פי "ילדות בירושלים הישנה ד' – יעקב יהושע)
לרגלי ימין משה בעמק היו שתי שכונות בהן גרו ערבים ויהודים. האחת נקראה "שמעא" (היום נמצא שם ה"סינימטק") והשניה "ג'ורת אל עינב". (היום נמצאים שם "חוצות היוצר") הן נחשבו לשכונות בנות של ימין משה שכן את שרותיהן קיבלו משכונת האם. האוכלוסיה היהודית בשכונות אלה היתה כולה ספרדית, עניה ואנשיה היו פועלים ובעלי מלאכה. את הבצק (של הלחם) הביאו לתנורים בימין משה, ילדיהם למדו אצל מלמדים בימין משה ובבתי הכנסת הקטנים שלהן התחזנו חזנים שהגיעו מימין משה. גם המיילדת הגיעה משכונת האם. שכונות אלה במקורן היו שכונות ערביות אבל היו בהן בתים ריקים אותם תפסו יהודים שמקומות אחרים היו יקרים עבורם. הבתים היו בני קומה אחת או שתיים והם היו בנויים בחלקם אבן ובחלקם "דולמה". הדולמה היא בניה זולה כאשר הקיר היה בנוי סנדויץ' של לוחות עץ מטוייחים מבפנים ומבחוץ וביניהם חול וחצץ. בורות ציבוריים לא היו בשכונות אלו וכל אחד שתה מבורו. העוני והמצוקה חישלו גם את הילדים וילדי השכונות היו עזי פנים. ילדי ימין משה יראו מפניהם. בתוך השכונות היו יחסים טובים בין הערבים ליהודים. בערב פסח הביאו היהודים לערבים מצות ואילו במוצאי פסח נתנו הערבים ליהודים לחם טרי. גם בשמחות הזמינו אלה את אלה ואכן הם באו. אחת מתושבות שכונת שמעא מספרת שהיא נהגה לתת את תינוקה לשכנה הערבית כאשר היתה צריכה לעזוב את הבית וכשהיתה לוקחת אותו בחזרה מצאה בכיסיו כל מיני ממתקים.
ביום שישי 23/8/1929 הגיעו הפרעות אל השכונות, כאשר פורעים התקרבו אל השכונה. אחת מתושבות השכונה מספרת שמצאה מקלט בביתו של שכנה המוסלמי. הנשים המוסלמיות עלו אל המרפסות וצעקו לעבר הפורעים שאין במקום יהודים. למעשה סוכם שהערבים יגנו על היהודים מפני הפורעים ואילו היהודים יגנו על הערבים מפני ה"חלוצים" (אנשי ההגנה).
לא רחוק מהשכונות האלה באזור "אבו תור" היתה עוד שכונה יהודית שגם גרו בה ערבים וכיום היא לא קיימת, ושמה הוא "בית יוסף". מדובר בשכונה מאד קטנה של שתי שורות בתים שהכילו 10 משפחות. שמה של השכונה בא לה משמו של אחד היזמים – יוסף נבון שמפורסם בזה שהוא היה בעל הרישיון לסלילת הרכבת לירושלים.
