מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
בתי כנסיות ב"נחלאות" (על פי "ילדות בירושלים הישנה ה' – יעקב יהושע)
מכיון שכל תושבי ה"נחלאות" היו דתיים באותה תקופה של סוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20, ברור שבית הכנסת היה מרכז החיים. בשכונת "מזכרת משה" היה סניף של תלמוד תורה "עץ החיים" ובו התפללו הפועלים ובעלי המלאכה שהשכימו קום. למנין הזה קראו "תרחס" על שמו של תרח אבי אברהם. בית הכנסת המרכזי ב"מזכרת משה" היה "ישמח משה" הסמוך, שהיה בית הכנסת המרכזי. בסמוך לו היה תנור ושם התקיים מנין מהיר. היו כמה אשכנזים שנהגו להתפלל תפילות מסוימות בבתי הכנסת התימנים ואף תיקון ליל שבועות עשו שם.
מסופר על ר' אריה לוין שנהג להסתובב בערבי שבתות בשכונה ולזרז את בעלי החנויות לסגור את חנותם. תוך כדי הליכה התפלל קבלת שבת ולבית הכנסת הגיע בערבית. עוד מספרים על ר' אריה לוין שנהג להביא את נכדתו לבית הכנסת ואף קרא איתה בסידור.
הספרדים התפללו בבית הכנסת המרכזי בשכונת "אהל משה" וחלק מהם אף התפלל בבתי הכנסת התימנים, וכשהיה נוח מבחינת הזמנים היו שהגיעו גם לבתי הכנסת האשכנזים. בשנת 1925 הוקם בית כנסת "חסד ורחמים" בשכונת "מזכרת משה" בביתה של משפחת חשין. המתפללים שם היו בעיקר צאצאיהם של משפחות קצבים (ארמוזה) וכן יוצאי מונסטיר (בלקן) שהגיעו מהעיר העתיקה. התימנים התפללו לפי שני נוסחים: הבלאדי והשאמי. לפי הנוסח הבלאדי קוראים את התורה גם בתרגום ארמי וב"שאמי" הדומה יותר לתפילה הספרדית, לא. כיום נשארו שני בתי כנסת תימנים: "בית כנסת גורל" בשכונת "משכנות ישראל" ובו התפללו ומתפללים גם היום בנוסח הבלאדי ובית כנסת "נוה שלום" הסמוך בו התפללו בנוסח השאמי. בשכונות החרדיות היו (ונמצאים גם כיום) בתי כנסת לפי ההשתיכות של הדיירים שם. בבתי ראנד התגוררו החסידים ובבתי ברוידא פרושים (מתנגדים). בבית הכנסת בשכונת "כנסת ישראל א' " התפללו ה"מודרניים" יותר. כאשר הוקם בית הכנסת "ישורון" המודרני במרחק לא גדול מה"נחלאות" היו שהעדיפו ללכת לשם.
