מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
הכנות לבוא קיסר גרמניה וילהלם השני לירושלים (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
קיסר גרמניה וילהלם השני הגיע לירושלים ב – 29 אוקטובר 1898 בשבת והעיר התכוננה לבואו. הפרויקט הכי חשוב היה לחדש את צנור המים מבריכות שלמה לירושלים. מדובר באמת מים שתחילת בנייתה היתה עוד בימי החשמונאים ומאז התפתחה ושוכללה ומידי פעם לאורך ההסטוריה היא נסתמה, או שמימיה הוסתו לעבר השדות שלידם היא עברה, או חובלה והיו צריכים לחדש אותה. בתוך העיר המים הגיעו אל הר הבית אבל גם לסבילים (שקתות מים) שנבנו בתחילת התקופה העותומנית בעיר. ועכשיו במסגרת השיפוצים שנעשו לכבוד בואו של הקיסר המערכת שופצה והמים הגיעו וזינקו מתוך המזרקה שנמצאת בבניין המחכמה ליד שער השלשלת המוביל להר הבית. כל תושבי העיר באו לראות וגם לקחת מים. וביום שישי תועלו המים אל הר הבית אל ה"כוס" הוא אותו אגן מים עתיק (ממלוכי) שמשמש לרחיצה לפני התפילה. בעיר עצמה וגם מחוץ לחומה היו ערמות אשפה מסריחות שאף אחד לא פינה ועכשיו הגיע הזמן להסיר את המפגעים האלה. גם את חומת העיר פרצו לכבוד הקיסר ליד שער יפו והחפיר שהיה שם מולא. רחוב יפו היה דרך עפר ובקיץ העלה אבק ולכן הוחלט להביא מיפו חול ולכסות איתו את הדרך. ליד הר הבית ישנו שוק מהתקופה הממלוכית שנקרא שוק הכותנה. מצבו היה בכי רע ולכן הוחלט לשפצו. הקרקע יושרה ונסללה, הקירות טויחו בלבן, כל גלי האבנים שהיו שם הוסרו ולחנויות נקבעו דלתות חדשות. בשוק המוביל משער יפו (רחוב דוד) הוסרו כל הסוככים שהיו על פתחי החנויות שתפקידם היה להגן משמש וגשם. מדובר בסוככים ישנים ובלים שהסתירו גם את אור השמש. מן אוסף של קרשים ושקים, וכאשר הסירו אותם והסמטה התמלאה אור התגלו פתחי החנויות במלוא כיעורם ואז יצאה הוראה לסייד את צידי החנויות ולצבוע את דלתותיהן. כל הבתים ליד הדרכים בהם תעבור הפמליה והגדרות שלהם תוקנו, כן הוצבו אלפי פנסים חדשים בדרכים. הוקם גם קו טלגרף חדש מירושלים ליריחו לטובת הקיסר והתיירים הרבים שהגיעו לכבוד האירוע. במקום מחנה הקיסר ברחוב הנביאים הוקמו 4 אהלי בד ירוקים שהובאו מאיסטנבול ועליהם גולות זהב. לקיסר עצמו ולרעיתו נבנה מבנה שחדר אחד ממנו הובא במיוחד מגרמניה. במקום הוצבו שוטרים ובלי רישיון מעבר מיוחד לא נתנו לאף אחד להתקרב למקום. לכבוד הקיסר הוקמו שני שערי כבוד עשויים עץ ובד והם מוקמו בדרך בה נסע: אחד מול בית הפחה (פינת יפו ולנברג של ימינו) . והשני ליד גן העיר (גן דניאל). שער הראשון היה שער קבלת הפנים היהודי. לצורך הקמתו קם ועד יהודי שבנה אותו וגם סוכה בת שני חדרים שעמדה לידו. רוחב השער 8 מטרים. השער והחדרים קושטו בפרוכות מבתי הכנסת וכלי כסף וזהב, כתרים ורימונים של ספרי תורה. כיפת השער כוסתה כולה בענפי אורן. במרכז הכיפה התרומם מגדל קטן ועליו כתר ומשני הצדדים דגלים. למעלה היו שלטים עם הכיתוב: "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה', וילהלם השני, אוגוסטה ויקטוריה ירום הודם. מתחת לשלטים תמונת נשר עם כתר על ראשו ומשני עבריו סמל הממשלה התורכית. שם ישבו הרבנים והחשובים מקבלי הפנים. השער השני מול גן העיר היה שער עירית ירושלים העותומנית. משני אבריו היו עמודים תומכים ומעליו מתרוממים שני מגדלים עגולים כמו במסגדים מוסלמים ואבני השער (לא ממש אבנים אלא בד צבוע) שורות שורות של אבנים לבנים ואדומים ומסגרות החלונות שחורים. הדרך בין השערים קושטה בדגלים ופרחים.
