מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
בניין בית חולים שערי צדק (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
בירושלים בסוף המאה ה – 19 היו שלשה בתי חולים יהודים: "רוטשילד", "ביקור חולים" ו"משגב לדך". באמצע שנות ה – 70 של המאה ה – 19 נוסד ועד בגרמניה והולנד שפעל להקמת בית חולים בירושלים. הועד אסף כסף וקנה בית גדול בעיר העתיקה למטרה זו אבל לא קיבל רישיון כיון שהאשכנזים היהודים פעלו נגד שכן חששו לתחרות עם בית החולים "ביקור חולים". ולכן הבית נמכר והועד הסתפק בהחזקת רופא ובית מרקחת בלבד. רופא הועד היה דר' משה ואלאך. לאחר כ – 20 שנה קנה הועד חלקה מחוץ לעיר העתיקה ואף קיבל רישיון והתחיל לבנות את בית החולים. קודם כל בנו גדר, חצבו בורות שהכילו 1600 קוב מים והקימו גן ואחר כך התחילו בבנית הבית . כאשר במרחק מה ממנו בנו בניין מיוחד להסגר (בידוד – קרנטינה). בתוך המבנה יפעל בית מרקחת ומטבח עבור החולים. לבית יהיו שני אגפים: לנשים ולגברים וליד אגף הנשים יהיה אגף לילדים. כן יהיו חדרי ניתוח, חדרי רחצה וחדרים לשתית תה. יהיו גם אולמות גדולים עבור החולים שם ישבו ביום. חדרי החולים והניתוח יהיו בקומה שניה ובקומה ראשונה יהיו בית כנסת ביתו של דר' ואלאך בית המרקחת ומרפאת חוץ. בבית החולים תהינה 45 מיטות ובקרנטינה 16 מיטות. לכל חולה יהיה מרווח גדול ( 40 מטר מעוקב) עבור איוורור ופרטיות. הבנאים ברובם היו יהודים מתוך 120 פועלים בתחילת הבניה 90 היו יהודים. הערבים עבדו רק במקצועות בהם לא היו יהודים מיומנים. משך הבניה היה כשנתיים וכעבור הזמן הזה כבר היו שתי קומות. החלונות והפתחים היו גדולים ורחבים והחדרים מרווחים וגם בנייני הקרנטינה עמדו כבר על תילם עם שתי הקומות שלהם. בשלב זה עבדו בבניין בין 300 – 400 פועלים, חצי מהם יהודים. בתום עבודת הבניין הגיעה שעתם של הנגרים ומה מאד התפלאו שהועד החליט לייבא חלונות ודלתות מגרמניה ולא לתת עבודה לנגרים מקומיים.
