מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
הרחבת בית ספר כי"ח (על פי "ירושלים של תמול” – דוד ילין)
בית הספר כי"ח נוסד על ידי ניסים בכר בשנת 1882 מתוך מגמה לא להסתפק רק במגמה עיונית ולהוסיף גם מגמה מקצועית. שתי המגמות היו בבניין אחד (היום במקום בניין כלל) בצומת הרחובות כי"ח ויפו. ההצלחה היתה גדולה ולכן נקנה עוד בניין ברחוב כי"ח (קיים עד היום) בכספו של הברון מוריס הירש כאשר הבניין הראשון יועד למלאכה והשני ללימודים.
מונה מנהל חדש – אלברט ענתבי, וניסים בכר נשאר בתור "מנהל מכובד" מבלי להתערב.
בית הספר כי"ח מורכב היה משתי מגמות: עיונית ומקצועית. בקיץ 1897 הגיע נציג כי"ח העולמית האדון בנדיקט לביקור מתוך מגמה לשפר את בית הספר.
הוא בנה עוד קומה לבית הספר – קומה שהקיפה את כל הבניין וכן שיפץ את הקומות האחרות.
במגמה העיונית הוא הוסיף מורים למדעים לצרפתית לערבית ולעברית, והחליט שבכתות הנמוכות ילמדו רק בעברית כדי שלא יתבלבלו בריבוי שפות זרות.
ובאשר למגמה המקצועית יש בעיה שכן התלמידים הבוגרים נשארו במוסד כדי לעבוד ולהתפרנס ועל בית הספר היה לספק להם עבודה שכן הם קיבלו משכורת ולא תמיד היתה עבודה מספקת. אמני העיר התלוננו נגד בית הספר שכן הוא הפך למעין בית חרושת שקשה היה להתחרות איתו. מה גם שאמני הבית והמורים התעסקו יותר עם הבוגרים מאשר עם הילדים. לכן הוחלט שהבוגרים לא ישארו בבית הספר ויצאו לשוק כאשר בית הספר עודד אותם לצאת אל הפריפריה כי בירושלים היו עודף אמנים וכך להרחיב גם את הישוב בארץ. ואכן הוא פעל בכיוון הזה. 10 תלמידים שהתמחו במסגרות ונגרות נשלחו לארם צובה (חלאב), ביירות ודמשק וכן למושבות רחובות וקסטינה ולמשתקעים ניתנה גם חלקת אדמה. מעבר לזה נשלחו לירושלים צעירים מבתי ספר של החברה ממקומות אחרים כדי שישתלמו באיזה מקצוע כדי שיוכלו לחזור למקומותיהם ולהורות את המקצועות האלה.
בחנוכה 1898 נערכה חנוכת הבניין המשופץ של בית הספר העיוני וכולם באו: ספרדים, אשכנזים, מערביים, תימנים, חכמים, רבנים, גבאים, ממונים, רופאים, מנהלים, מורים, סופרים, נושאי משרות מכובדות, בעלי בתים נכבדים וכמובן הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר.
התלמידים שרו את ההמנון התורכי ןהרב יעקב מאיר דרש בעברית ואחרי התפילה הדליק הרב אלישר את נר החנוכה.
התכנית היתה להרחיב עוד את המוסד ולהגיע ל – 1000 תלמידים.
