מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
אוכל של פעם (על פי "זכרונות" – יצחק שריון)
זכרונות אלה הם מסוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20.
לחם – היתה רק מאפיה אחת – של ברמן. היתה לו חנות ברחוב היהודים בעיר העתיקה אבל לא רבים קנו שם. הוא מכר בעיקר למוסדות שלא היו להן מאפיות משל עצמם. רוב האנשים היו אופים לחם לעצמם בתנור הציבורי שהיה בכל שכונה. כל בעלת בית היתה מכינה את הבצק בביתה 2 – 3 פעמים בשבוע ובעל התנור היה שולח אדם שיקח את הבצק מידי עקרות הבית ומחזיר אותו אפוי. בתנור היו אופים גם עוגות ובשבת היו שולחים לשם את החמין. בעל התנור היה מקבל שכר חדשי לפי מספר הנפשות בכל משפחה. בפורים נהגו לתת מתנות לבעלי התנורים שהיו באים לאסוף אותם מבתי הלקוחות.
חלב וחמאה – החלב שסופק על ידי ערבים הגיע בשתי צורות: ערבים שהגיעו עם עדריהם (כבשים ועיזים) אל השכונות ושם היו חולבים ישר אל הסירים של עקרות הבית, יהודים הלכו אל הכפרים הערבים, קנו חלב והביאו אותו לשכונות. חלב חמוץ וחמאה היה מגיע מהכפרים על ידי פלחיות בנאדות קטנים ובכלי חרס. החמאה נעשתה מחלב לא מסונן לכן היו שם לעיתים שערות עיזים. היה צריך לרחוץ את החמאה היטב כדי להוציא את השערות. רק יותר מאוחר התחילו גם היהודים לגדל בקר וצאן וליצר את החלב ומוצריו.
עופות וביצים – נקנו גם הם מהערבים בעיקר מאזור חברון ועזה. כאשר המושבות העבריות התבססו קנו בעיקר מהם.
תפוחי אדמה – לא גדלו אז בארץ וייבאו אותם מרוסיה. הם היו נחשבים למאכל מותרות והיו עושים מהם ליפתן.
תפוחי זהב – מתוצרת מקומית היה זול וטוב.