מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
משפחת בן יהודה (על פי "לצאצאי" – איטה ילין)
בשנת 1882 הגיעו אליעזר בן יהודה ואשתו דבורה לירושלים. הזוג גרו בבית משפחת פינס כחודש ימים. בן יהודה היה חולה בשחפת ומידי פעם היו צריכים לכבס את ציפיות הכרים שהיו עליהם סימני דם. מצבם הכלכלי לא היה טוב ודבורה היתה סורגת מטפחות אותם היתה מוכרת. היא גם האכילה אחדים מבני הבילוי"ם. הרווחים מהפעילויות האלה לא הספיקו אבל לבן יהודה היה ידיד רוסי נוצרי שלמד איתו ברוסיה ואחר כך גם בפריז וידיד זה תמך בו. הרופאים רשמו לבן יהודה חלב ומידי יום בשר ומכיוון שלא היה כסף בבית, אשתו אכלה בצלים מטוגנים בשמן זית (שהיה השמן הזול ביותר). היא ידעה לדבר רוסית ואידיש אבל לאחר חתונתה עם בן יהודה הוכרחה לדבר עברית והידיעות בשפה זו הספיקו לה כדי ללמד עברית בבית הספר אווילינה דה רוטשילד בכיתות הנמוכות. כאשר ייסד ניסים בכר את בית הספר כי"ח קיבל בן יהודה משרה של מורה לעברית.
