מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
חברת עזרת נשים (על פי "לצאצאי" – איטה ילין)
מדובר בחברה של נשים העוסקת בעזרה לזולת. המייסדות היו חיה צפורה פינס ורייזל פיינשטיין. מבחינה כספית עזרו "בני ברית" ו"ועד כל הכוללים". לאט לאט החברה גדלה ויותר ויותר נשים הצטרפו אליה. הפעילות הראשונה היתה לבקר בבתי עניים ולעזור לחולים ויולדות לפני הלידה ואחריה. צריך רק להבין שמיילדות מקצועיות לא היו אז וגם לא אחיות. את העזרה לחולים ביצעו חברות האגודה ואם היו צריכים לשלוח חולים (גברים ונשים) לחו"ל דאגה החברה למימון הכספי. אבל היעוד האמיתי של החברה התברר ככל שחלף הזמן והוא לטפל בחולי רוח ובחשוכי מרפא. הכיוון הזה הגיע בעקבות הספור הבא: נודע שישנם שני חולים המתגוללים בעיר העתיקה ב"הקדש" שטיפל בו אחד מבני היישוב הישן והן הלכו לראות אותם. כשהגיעו לשם חשכו עיניהן כשראו שני חולים חולי רוח מלוכלכים במבנה מעופש שוכבים על שקי תבן כשגופם מלא תולעים ופרעושים שמצצו את דמם. מיד הביאו מברשות וניקו אותם ואחר כך שכרו דירה ריהטו אותה, דאגו למיטות, מזרונים וסדינים נקיים ושיכנו את החולים שם. הן גם דאגו למנות רופא שיטפל בהם. השמועה התפשטה די מהר וחולים הגיעו לאותה דירה כדי שיטפלו גם בהם. אז הוחלט לייסד מוסד מיוחד עבור חולי נפש ובעזרת נדבנים שונים נקנה מגרש ונבנה בית החולים (1902) במערב העיר עבור חולות ולימים הוקם בניין נוסף עבור חולים
