מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
קולות הלילה בבית על גבול רחוב הנביאים (תקווה שריג – "אמא אגדה")
שנות ה – 20 – תקווה שריג מתארת את קולות הלילה אותם שמעה בלילה בו לא יכלה לישון כיוון שהתרגשה מאד לקראת יומה הראשון בבית הספר החדש – למל.
"כל אותו הלילה לא עצמתי עין. זה היה ליל מוצאי שבת. שמעתי את הרחובות הולכים ונרגעים ובתוך השקט – נביחות כלבים מכל הכיוונים, מקרוב ומרחוק. כלבי רחוב החבשים נבחו לכלבי בית החולים האיטלקי, וכשאלה נבחו להם בחזרה, התערבו בנביחה גם כלבי מוסררה. המאחרים ברחובות, מהם שרים ומשמיעים קריאות, ולבסוף השתתקו גם הם. מבית כנסת במאה שערים עלה קול לומדי תורה בלילה. זמרתם נעימה לאוזן, עצובה מתוקה. פעמון שם פעמון פה, ומקהלת פעמונים אחזה כלהבה בכל פעמוני ירושלים. כשם שהתלקחה, כך כבתה. דומיה צלולה. שירות גמלים וחמורים וקריאות בעליהם סיפרו לי, שכבר שחר, ומביאים ירקות ופירות לשוק מאה שערים. את הגמלים היו מבריכים במגרש הגדול שהשתרע מאחורי החומה הדרומית של השכונה הקרוב מאוד לדירתנו. שוב התלקחו הפעמונים ושוב שקטו וכך מידי פעם. איזה לילה ארוך!"
