מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
הבית בשכונת הבוכרים (תקווה שריג – "אמא אגדה")
"עקרנו לשכונת הבוכרים…..
זה היה באמת ארמון מלכותי לכל דבר. הבית עמד בתוך גן של עצי פרי ואילנות סרק. גם ורדים גדלו שם ושיחים רבים של נענע וגירניום פורחים בשלל צבעים. דירתנו היתה בקומה שניה. היתה שם אכסדרה ענקית ולה קיר זכוכית צבעונית, וגודלה – כאולם הראשי, החגיגי, בבית הספר. מן האכסדרה הזו הוליכה דלת ענקית אל מרפסת ניצבת על עמודים שעליהם התרוממו ועלו מן הגן ורדים מטפסים, לבנים ואדומים. כאן היו אריחי שיש צבעוניים חלקים ומבריקים, יפים משטיחים. לנו היו שלשה חדרי ענק, ולכל חדר גזוזטרה רחבה, בקירות החדרים היו משובצים ארונות גבוהים בעלי דלתות זכוכית – צבעונין.
מימדי נפילים היו להם לבוכרים לגופם, לארחם ורבעם, למזונותיהם, לכליהם, לדירותיהם ולרהיטיהם. דמינו בעינינו לחגבים כשהבאנו לשם את רהיטינו המעטים. שכנינו היו בני משפחת ישכרוף שמנתה נפשות רבות. משכילים היו, ותיקים בארץ, עשירים מאוד, גדולים ויפים ואצילי נפש.
