מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
מוסדות שלטון בעיר העתיקה (על פי "דרך שופט בירושלים" – גד פרומקין)
הסראיה
"הסראיה" בתרגום מילולי הוא ארמון למעשה זהו המרכז השילטוני. בתקופה הממלוכית שימש הבניין את ארמונה של הגברת טונשוק
מחולקת לשני חלקים. הראשונה חצר רחבת ידיים ושטופת אור. בכניסה משני הצדדים היו שני חדרים. על הכניסה אליהם היו כעין מסכי צמר כבדים. האחד היה משרדו של מפקד המשטרה והשני מפקד הז'נדרמריה (כוח השיטור). משני צידי החצר הוצבו זקיפים. בדרך כלל סתם התבטלו אבל כאשר המפקדים עברו, מיד נעמדו בדום מתוח ודגלו את נשקם וכשהמפקדים נכנסו לחדרם או נעלמו מיד חזרו לבטלה ולפטפוט. כאשר הגיע הפחה היה זה בתוך עגלה רתומה לשני סוסים אבירים כאשר לפניהם רכבו ארבעה פרשים, ושני פרשים מאחור, השליש שלו ישב ליד העגלון. כאשר הפמליה נכנסה לחצר מיד נעמדו כל השוטרים משני צידי החצר כאשר מפקד המשטרה ומפקד הז'נדרמריה עומדים בפתח משרדיהם ובעבור השיירה מצטרפים אליה ומלווים את הפחה אל משרדיו בחצר העליונה.
בחצר השניה היו כמה משרדי ממשלה וחדרי מעצר. בחצר זו היה אולם שקיר אחד שלו לא היה בנוי ולמעשה היה קיר רשת והוא היה מיועד לשתי מטרות: חדר מעצר לשעה ולתפילה. כאשר המואזין בצהרים הכריז על זמן תפילה הצטרפו הפקידים אל העצורים והתפללו יחד איתם.
המחכמה
המחכמה הוא בית המשפט המוסלמי שכן בבנין ממלוכי שנקרא "תנכיזיה" שנמצא צמוד לשער השלשלת שבחומת הר הבית בסוף רחוב השלשלת. כיום הבניין משמש את משמר הגבול.
חלונות הבניין לכוון דרום פונות אל הכותל המערבי ויש מהם תצפית יפה עליו. בחצר המחכמה היו שני חדרים גדולים מימין חדרו של הקאדי הוא שופט הדת ומשמאל חדרו של ה"באש כתאב"
הוא ראש הסופרים. בחדרו של זה ישבו גם כמה פקידים. הכותב מספר שכאשר היה קטן נלווה לעיתים לאחת מבנות המשפחה שהיתה צריכה לדון בענייני מזונות – נושא שנדון אז בבית דין זה.
אשה בתקופה זו לא יצאה מביתה לבד, היא היתה חייבת בן לוייה ואפילו ילד הספיק לצורך זה. החצר היתה מלאה במתדיינים ובסקרנים שמילאו אותה. כן באו אליה גם עדים מקצועיים שהיו מוכנים להעיד לטובת אחד הצדדים ובתמורה לזה כמובן ששילמו להם.
