מתוך: "זכרונות אנשי ירושלים"
רוקחים (על פי "דרך שופט בירושלים" – גד פרומקין)
הרוקחים בעבר שימשו בתור מרפאי חולים ואנשים האמינו בהם. הם בדרך כלל עבדו לשם שמים ולא תמיד קיבלו שכר עבור אמנותם. מאות אנשים באו אליהם והם היו נקראים אל מיטות החולים יום ולילה, נקראים ונענים ועוזרים לכולם כמיטב יכולתם. הם לא היו עשירים והם גם לא היו רופאים, ומבחינה רישמית אסור היה להם לעסוק במקצועם, ובכל זאת הם עשו את אשר עשו למרות כל זה, לא מתוך תאוות הממון אלא כי המצווה היתה חשובה בעיניהם. לפעמים הם ידעו אפילו יותר מהרופאים. ידוע המקרה של ד"ר ד'ארבלה – רופא בית החולים רוטשילד, שכאשר הגיעו אליו בלילה להזעיקו למיטתו של חולה מסוכן, היה מפנה אותם אל הרוקח שלו – פרג', ומצוה עליו לתת לו "לה שוז" שפרושו "הדבר" והוא כבר סמך עליו שידע מהו ה"דבר" שאותו צריך לתת, כמובן אחרי שיבדוק את החולה באופן יסודי..
