עגלות בירושלים (על פי "דרך שופט בירושלים"
בשער יפו היתה כעין תחנה מרכזית לעגלות טרם בואה של התחבורה המוטורית לירושלים. כאשר יצאו משער יפו מיד הקיפו את האנשים עגלונים עם שוטים בידיהם והציעו הסעה בשני קוים: האחד למאה שערים והשני אל השכונות שבמעלה רחוב יפו מנחלת שבעה ועד לבית יעקב הצמודה לשוק מחנה יהודה. המחיר היה: למאה שערים עשירית אחת ולמחנה יהודה שתי עשיריות. היו שלשה מיני עגלות : "פוסטה" – עגלה סגורה עם שני מושבים האחד מול השני כל אחד עבור שני נוסעים, "קאלאש" – עגלה עם גג נפתח וגם היא בעלת שני מושבים האחד נגד השני גם הם עבור שני נוסעים במושב ו"חנטור" – דומה ל"קאלאש" אבל עם מושב נוסף מתקפל נגד שני המושבים. ב"חנטור" יכלו להיכנס במושב שבעגלה רק שני נוסעים ועוד אחד בכסא המתקפל. מקומו של העגלון מקדימה בדוכן שמחוץ לעגלה ולידו היה עוד מושב לנוסע בכל העגלות. למעשה העגלונים , ביחוד השכירים, הצליחו לדחוף יותר אנשים בתוך העגלות. חסידים ואנשי מעשה היו נוהגים לשבת ליד העגלון כדי להיות בטוחים שלא תשב לידם אשה (רחמנא ליצלן). כל בעל עגלה היה עצמאי וניסה בכל התחבולות למלא את העגלה שלו. לפעמים קרה שעמדו שתי עגלות האחת ליד השניה כאשר בכל אחת ישבו שנים שלשה נוסעים וחיכו שהעגלה תתמלא כי העגלונים לא הסכימו לזוז לפני שהעגלה תתמלא. כאשר הנוסעים איימו שיעברו לעגלה אחת, העגלון הוריד את מחיר הנסיעה כדי שלא יעשו זאת.
