.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"
קבר זכריה
כ וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת-זְכַרְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְוֹת יְהוָה וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם. כא וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה. (דבהי"ב כ"ד כ' כ"א)
שבע עבירות עברו ישראל באותו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטימאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה. (ירושמי תענית דף כה' א')
העצמת הסיפור מובאת בתלמוד, והיא מתארת דם מבעבע שניגלה לעיני נבוזרדן שר הטבחים, שבא להחריב את ירושלים אחרי כיבוש העיר על ידי נבוכדנצר בסוף תקופת בית ראשון:
"אמר (נבוזרדאן) מה זה? אמרו לו: דם זבחים שנשפכו. הביא דמים (של זבחים) ולא היו דומים. אמר להם: אם תאמרו לי מוטב ואם לא אני סורק את בשרכם במסרקים של ברזל. אמרו לו: מה נאמר לך היה ביני נביא שהיה מוכיח אותנו בדבר שמים, קמנו עליו והרגנוהו וזה כמה שנים שלא היה דמו נח.
אמר להם: אני אפייסו. הביא סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה והרגם עליו ולא נח. בחורים ובתולות הרג עליו ולא נח. הביא תנוקות של בית רבן הרג עליו ולא נח. אמר לו: זכריה זכריה טובים שבהם איבדתים, נוח לך שאאבד את כולם? משאמר לו כך נח. (בבלי גיטין נז' : תרגום מארמית)
קבר זכריה נמצא בקדרון ליד "יד אבשלום". המצבה היא מונוליט, כלומר חצובה מהסלע כגוש אבן אחד. ומיוחסת לכהן זכריה שחי בתקופת המלך יואש בתקופת הבית הראשון.
לפי הארכיטקטורה של המצבה היא שייכת לתקופת בית שני ולא ברור למי היא שייכת. המסורת בדבר שייכותה לזכריה הכהן היא מהמאה ה – 13, והיא גרמה שיהודים רצו להיקבר לידה. משנת 1729 נקברו יהודים בחצר הקבר ממש. בין הקבורים שם אפשר היה למצוא גם את קברו של אברהם שלמה זלמן צורף, מחדש היישוב האשכנזי בירושלים ואת משה בידרמן, האדמו"ר מלעלוב. היה מי שחקק את שמותיהם על המצבה עצמה, רק כדי לסמן היכן היה קברם. אריה ליב בריסק, בעל החוברת שהתפרסמה ב-1906 בשם "חלקת מחוקק" החל במלאכת מיפוי בית הקברות בהר הזיתים מנה 87 קברים בתוך החצר ועוד כ-200 מחוצה לה.
המצבה מתוארכת למאה הראשונה לפני הספירה, ולמעשה אין כאן קבר כי אם נפש בלבד. שלא כמו בקבר אבשלום, שם יש קברים בתוך המצבה, כאן האבן היא גוש אחד ללא קברים. חוקרים שונים טוענים שהמצבה היתה אולי שייכת לקבר שהיה לידה, או אולי היתה שייכת לקבר בני חזיר הנמצא לידה והמחובר אליה במנהרה חצובה.
בתחתית המצבה גומחה חצובה, ויכול להיות שהיא שייכת לקבר שנחצב אבל לא הושלם. תאוריה יותר מקובלת היא שכאן היתה קפלה נוצרית, והיא נחצבה בתקופה הביזנטית. יש מדרגות חצובות המובילות אל הגומחה וממנה.
לפי הירושלמי זכריה נהרג ביום כיפור ולכן יש רבים הבאים אל הקבר ביום זה.
גובה המצבה 13 מטר והיא בנויה כקוביה עם גג םירמידלי. הפילסטרים הדבוקים אליה הם בסגנון יוני. בין גוף המצבה והפירמידה שעליו נמצא כרכוב מצרי בולט.
ישנם אגדות רבות הקשורות עם הקבר :
בשנת 1639 היתה בצורת קשה בירושלים. מומר אחד פנה לפחה וטען שזה עונש על חטאי היהודים. הפחה הודיע שאם תוך שלשה ימים לא ירד גשם יגורשו היהודים מהעיר, ומי שלא יעזוב, דמו בראשו. כעבור יומיים בהם לא ירד גשם, וכאילו להכעיס הימים היו חמים ובהירים החליטו היהודיפ ללכת ולהתפלל אצל מצבת זכריה. בתפילה קם אחד מחכמי העיר וזעק: "אבותינו רגמו את זכריה למוות ולא ריחמו עליו, ואיך נוכל אנו לבקש רחמים דוקא על קברו? אחר כך המשיכה התפילה ואף הקיפו את הקבר 7 פעמים. לפנות ערב החלו להתרבות העננים, וגשם עז ניתך ארצה. היהודים לא יכלו לשוב לבתיהם מחמת הגשם החזק והתחבאו במערות שליד הקבר. רק למחרת שבו לביתם והתקבלו בברכה ובמתנות על ידי שכניהם המוסלמים.