מסגד אל אקצא

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "ירושלים בראי ההיסטוריה"

 

מסגד אל אקצא

 

בקוראן נאמר בסורה 17 פסוק 1:
"השבח לאשר הסיע את עבדו בלילה מהמסגד הקדוש אל המסגד הרחוק אשר את סביבתו ברכנו כדי להראות לו מקצת המופתים שלנו" (תרגום פרופ' גיל)
לפי הפרשנות המוסלמית המסגד הקדוש הוא במכה ואילו לגבי המסגד הרחוק (בקצה, הקיצון – אל אקצא) היו כמה מסורות כמו:
*מסגד באזור מכה או אל מדינה.
*מסגד שמיימי, מקביל לרעיון של ירושלים של מטה ושל מעלה, כך גם מכה של מטה ושל מעלה.
*ירושלים.
במרוצת השנים התקבלה "מסורת ירושלים" והתחברה עם מסורת נוספת "המעראג'". רעיון המעראג' (סולם) לא מופיע בקוראן אלא בפרשנות לסורה כ"ג.
הסיפור המשולב אומר:
מוחמד הוסע בלילה ממכה לירושלים על ידי המלאך גבריאל על גבי בהמה פלאית בעלת כנפיים – אל בוראק. בירושלים הוא עלה מעל הסלע השמימה, ראה את גן העדן ואת הגיהינום ופגש נביאים הסטוריים כמו: אברהם, משה, חנוך וכן את הנביא הנוצרי – ישו. באותו מסע הוא קיבל מאלהים 50 תפילות יומיות, ובעצת משה הוריד את המספר ל – 5.
אלאקצא הוא למעשה המסגד הקיצון (האחרון) והוא משמש כמסגד הירושלמי הגדול ובעיקר בימי שישי. ("יום אל-ג'ומעה", כלומר "יום ההתכנסות" או "יום הקהל").
הראשון שבנה מסגד במקום הזה היה כובש ירושלים המוסלמי – החליף עומר. המסורת המוסלמית מספרת שכאשר כבש עומר את ירושלים, הגיע להר הבית יחד עם מומר יהודי בשם כעב (אולי עקיבא) ושאל אותו היכן יבנו את המסגד. כעב ענה שהמקום הטוב ביותר הוא מצפונה של אבן השתיה, שכן ממקום זה המתפלל דרומה מתפלל לכוון שני כווני התפילה (קיבלה): של היהודים – אבן השתיה ושל המוסלמים – מכה. ואז עומר אמר שהמוסלמים לא הצטוו על אבן השתיה אלא רק על מכה ולכן יקים את המסגד מדרום לאבן השתיה כך שהתפלל לכוון מכה מפנה את גבו לאבן השתיה.

את המסגד תאר הנוסע הנוצרי ארקולף:
"המקום הנפלא, שעליו בצורה מפוארת נבנה פעם המקדש, הנמצא בסמוך לחומה המזרחית מבקרים עכשיו הסרצנים (המוסלמים) בית תפילה בעל 4 צלעות שהם בנו בצורה גסה, כשם הניחו לוחות עץ וקורות גדולות על אי אלה חרבות ואומרים כי הבנין יכול להכיל כ – 3000 איש…. "
את בנין הקבע בנה אל ואליד – בנו של עבד אל מלכ בונה כיפת הסלע. הבנין נבנה במקום המבנה המאולתר של עומר בתחילת המאה ה – 8. המסגד היה גדול פי שניים מהמסגד של היום והכיל עד 10,000 איש. הוא נחרב בשנת 747 ברעידת אדמה ושוקם מחדש.
ומספר הנוסע המוסלמי אל מוקדסי (985):
"המסגד הזה יפה יותר מאשר המסגד בדמשק, מכיוון שבמשך הבניה היה להם כיריב וכהשוואה מבנה של כנסיה גדולה השייכת לנוצרים ולכן בנו אותו כדי שיעלה עליה ביפיו. אך בימי בית עבאס היתה רעידת אדמה שמוטטה לארץ את רוב חלקיו של הבנין המרכזי, בעצם את כל הבנין מלבד האזור שמסביב למחראב. כאשר החליף של אותה תקופה שמע על כך….. הוא כתב לכל מושלי הפרובינציות ולמפקדיהם להודיע להם שכל אחד יקח על עצמו בנית שדירת עמודים. הפקודה מולאה והבנין נבנה כשהוא יציב יותר מקודמו. החלק העיקרי של הבנין יש בו 26 דלתות (15 מצפון ו – 11 ממזרח). החלק המרכזי של הבנין מכוסה בגג מפואר הבנוי גבוה בצורת גמלון ועליו מתנוססת כיפה."

המסגד נבנה כבזיליקה עם תווך ושבע סיטראות מכל צד כלומר סה"כ 15 סיטראות. במפגש בין המסדרון המרכזי ומעבר הרוחב היתה כיפה.
בשנת 1033 (כ – 50 שנה לאחר תיאורו של אל מוקדסי) אירעה שוב רעידת אדמה חזקה בירושלים, המסגד התמוטט ובשיקום ויתרו על 50% משטחו, והסתפקו ב – 7 סטראות, וזה גודלו גם היום.
סיבת ההתמוטטויות החזקות היתה שהמסגד היה בנוי על חללים תת קרקעיים שכן הורדוס שהרחיב את שטח הר הבית לדרום עשה זאת על גבי קמרונות.
בתחילת התקופה הצלבנית שימש המסגד את המלך של ירושלים, ולאחר שנבנה עבורו ארמון ליד שער יפו, התישבו במבנה ובמבנים שהוקמו לידו, האבירים הטמפלרים. את סוסיהם שיכנו בקמרונות שמתחת, וקראו למקום אורוות שלמה. אורוות בגלל הסוסים ושלמה בגלל שחשבו שהקמרונות הם מעשי ידיו של שלמה.
אל מועט'ם האיובי הקים למבנה כניסה מפוארת (פורטיקו).

בשנת 1927 שוב היתה רעידת אדמה קשה בירושלים והמסגד ניזוק. בסוף שנות ה – 30 נערכו שוב שיפוצים.
בתקופה הירדנית עבדאללה הראשון, מלך ירדן נרצח עת ביקר התפלל במסגד ב-20 ביולי 1951. המתנקש בחייו היה מצטפא שכרי, פלסטיני שהיה בן למשפחת חוסייני.
ב – 21/8/1969 הוצת המסגד על ידי אוסטרלי תמהוני נוצרי בשם מייקל רוהן. הנזק הגדול היה עליתו באש של דוכן תפילה מוסלמי (מנבר) שנתרם על ידי נור אלדין והובא לירושלים על ידי סלאח א דין.