בית כנסת אליהו הנביא

 

.מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "עדות ובתי כנסת בירושלים"

.

לפני שנקרא על בית הכנסת אליהו הנביא כדאי לקרוא מאמר "בתי הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה".

כנראה הראשון מבין בתי הכנסת הספרדים והוקם בסוף המאה ה – 16 תחילת המצאה ה – 17 כבית כנסת ארעי מעץ. מראהו הנוכחי, כבית אבן, הוא כאמור מאמצע המאה ה – 19.  יעודו הראשון היה בית מדרש ו"תלמוד תורה" ולכן נקרא "קהל תלמוד תורה".  בשנת 1874 הושלם בנינו הקבוע של בנין ה"תלמוד תורה" והמקום הפך לבית כנסת בלבד, אבל בפי העם שימר את שמו כ"תלמוד תורה".

את בית הכנסת הקימו אנשים שמוצאם ממגורשי ספרד כאשר ישנם שתי גרסאות לשמו – "בית כנסת אליהו הנביא":

1. רגשי תודה של מגורשי ספרד על הנס שארע להם כאשר ניצלו.
2. מקור השם באגדה, לפיה בערב יום כיפור ישבו המתפללים וחיכו למנין אבל היו להם רק תשעה אנשים, והשעה מאוחרת.  לפתע נכנס יהודי זקן והשלים את מנינם.  בסוף התפילה כאשר ביקשו להודות לו נעלם ולא נראה יותר בעיר, ואז הבינו כולם כי היה זה אליהו הנביא.

במקום כעין כוך קטן ובו מונח כסאו של אליהו הנביא עליו נהגו בירושלים להכניס את התינוקות בבריתו של אברהם אבינו.  הכסא המקורי נעלם במלחמת השחרור, ובמקומו מוצב שם היום כסא חדש. מספרים שגם נשים ערביות עקרות נהגו לבוא ולהתפלל ליד הכסא לפרי בטן, ואף הדליקו שם נרות.

כסא נוסף בבית כנסת הוא כסאו של החתן שעמד בין ארון הקודש והיציאה לחצר קטנה שלידו.  על כסא זה ישבו חתנים ביום חתונתם, ומספרים שהכסא המקורי הובא לכאן על ידי גולי ספרד.

אולם בית הכנסת הוא בעל כיפה ומתחתיה עמדה בימה מפוארת ומוגבהת.  משני צידי ארון הקודש עמדו שני עמודים, זכר לעמודי בועז ויכין שעמדו בכניסה אל בית המקדש כאשר זה עמד על מכונו.

הארון הנוכחי אינו מקורי והובא מפדואה שבאיטליה.

בספר מנהגי הקהילה מסופר על מנהג העולים לרגל לירושלים:

"להיות שמימות עולם ושנים קדמוניות מנהג פה ירושלים עיר הקודש תבנה ותיכונן שכשבאים אנשים מחוץ לארץ לשכון כבוד בארצנו או לזאירה (ביקור), המנהג הוא שבשבת הראשונה עולים לספר תורה בקהל קודש (ביכ"נ רבן יוחנן בן זכאי) אשר בפה עיר הקודש ירושלים תבנה ותיכונן, ובשבת שניה עולים בקהל קודש תלמוד תורה (בית כנסת אליהו הנביא) אשר בפה עיר הקודש ירושלים תבנה ותיכונן.  זהו מנהג עיר הקודש ירושלים תבנה ותיכונן מזמן קדמון."

 

למאמרים על בתי הכנסת הספרדים