שכונת משכנות ישראל

 

מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "שכונות בירושלים"

 

שכונת משכנות ישראל

 

שכונת משכנות ישראל נמצאת באזור ה"נחלאות" מול מרכז כלל מעברו השני של רחוב אגריפס.
השכונה נוסדה ב – י"ד באב תרל"ה (1875) בשנה שבה נוסדה שכונת "אבן ישראל", והרי הן השכונות הראשונות שנבנו בגוש ה"נחלאות".
שמה לקוח מהפסוק "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד ה' וגם ישעיהו נ"ד ב').
וכתב משה ריבלין אחיו של יוסף ריבלין ב"הלבנון" כ"ח ניסן תרל"ז (1877):
"החברה הזו נתייסדה בראש חודש אלול תרל"ה ועל פי המידה שמדד האדריכל את אחוזתה יבואו בה 140 בתים גדולים וטובים עם אכסדראות ומרתפות וכל הדרוש למושב בית. וחיש מהר נמלא מספר בני החברה, ובונה ירושלים מוליך לימין החברה זרוע תפארה וימין הצלחה נפלאה, ועד היום נבנו בה 16 בתים מפוארים, והאחד מיוחד לבית תפילה, ומתחתיו בית מקוה מים ובור גדול להכיל מים לשתיה, אשר בהביט איש על מצב ירושלים, בעיניו יפלא מי שם המטמון הזה באמתחת החברה?"

כמו לשכונות אחרות נכתב גם כאן ספר תקנות, והרי כמה מסעיפיו:
"סעיף א' – "….. שטרי המקנה מהממשלה ירום הודה יכתבו על חמישה מבני החברה, וכל אחד
מהם יתן כתב מקוים מהבד"ץ ומהקונסוליה שלו כי זה בעד החברה "משכנות ישראל".
סעיף ג' – מלבד הועד יהיו 7 ראשי דגלים ויחלקו בני החברה ל – 7 דגלים על פי הועד, למען כל
אחד מראשי הדגלים יקבץ הכסף בכל עת מבני דגלו, ובהצטרך להועד חוות דעת רוב בני
החברה לאיזה ענין גדול יביאו את דעת בני הדגלים ועל פיהם יקום דבר.
סעיף ד' – בכל שנה חובת החברה לבנות לא פחות מ – 10 בתים מכסף בני החברה.
סעיף ה'- …… גודל הבתים יהיה לכל הפחות 6X6 או 7X5 אמות באמת בנין פנימה (כל אמת בנין
75 ס"מ) מלבד הקירות , ויהיו הבתים דבוקים זה לזה משלש רוחותיהם. והחלונות יהיו
רק בצד הפתח של החצר, אבל רוב בני החברה וכמעט כולם מבקשים להיות החלונות
בכותל שמנגד הפתח.
סעיף ט' – משפטי הגורלות כך יהיו: בכל שנה בהגמר בנין 10 הבתים שנבנו בכסף בני החברה יוטל
גורל במעמד כל בני החברה……. ומי שיזכה לדור יכנס הוא ובני ביתו לדור שמה
בשכירות ככל אשר יושת מהועד וראשי הדגלים וידור בתורת שוכר…. ובכל שני
השכירות אין כוח היושב בבית יפה מיתר בני החברה ……, ואחרי ככלות בניני החברה
בעזרת ה' יתברך יוטל גורל שני על כל הבתים ….. וישיתו על כל בית עילויו ופחתו, ומי
שיזכה בו יתן לפי השומה. ומי שלא ירצה בבית המעולה, הרשות בידו שלא לבוא בגורל
הבית ההוא. ואחר כך יבוא כל אחד על נחלתו לביתו ולחלקו לדורות עולם."
למעשה נבנו בשכונה הזו רק 44 בתים ושאר הקרקע נקנתה יותר מאוחר לטובת שכונת "מזכרת משה" הסמוכה.
מרכז השכונה קיים עד היום ובו היו בתי הכנסת, התנור ובור המים.

בית הכנסת שנקרא "משכני עליון" החל להבנות עם תחילת ההתישבות בשכונה, אבל היו הסתבכויות כספיות עד שבא לעזרתם ר' אברהם זוסמן מלונדון שתרם 100 ליש"ט, ובעזרת סכום זה סיימו את הבניה. שמו של בית הכנסת הוסב לשמו של הנדיב – "בית אברהם".
חנוכתו היתה ביום א' ג' בחול המועד פסח תרל"ז (1877), ומספר העיתון "יהודה וירושלים":
"עוד מהבוקר נהרו המונים המונים מיושבי ירושלים אל המקום הנפלא הזה…. ובשעה ז' בצהרים (לפי שעון ארץ ישראל, שזה בערך 14:00 לפי שעון גריניץ') נראו שמה הרבנים הגאונים ממקהלות האשכנזים…… ואחדים מרבני וחכמי הספרדים, והובילו לבית מדרש…… ספרי תורה אשר עמדו בבית ידידנו היקר…. מורנו הרב יוסף ריבלין……. ובכל הדרך שרו עם הקודש והחזן ומשורריו מזמורי תהילים….. וכל העם הריעו תרועת שמחה ותודות ל – ה'….. "
בשנת 1895 בעקבות סכסוך על מועדי התפילה, כאשר מנין "ותיקין" (הראשון) לא סיים את תפילתו עד למועד תחילת התפילה של מנין שני, נבנה עוד בית כנסת בקומה שניה על ידי הרב הירש סופר עבור המנין הראשון, ומנין שני התפלל למטה.
אחד מחברי הועד היה יוסף ריבלין והוא סיפר ("יהודה וירושלים" י"א תמוז תרל"ז):
" ועלי שמו עבודת סוכן אשר לטובת בני החברה שיחיו, והטיתי שכמי אל העבודה ואל משאה. עד היום בני חברתנו שיחיו שוקלים על ידי את כספם אשר למקנת השדה ואשר לבנין הבתים והבור וכל הנבנה ונקנה בשדה חברתנו מאז ועד היום…… "

כאמור לעיל נבנו בשכונה 44 בתים מתוך 140 המתוכננים, ולכן נשאר הרבה שטח ריק שבו זרעו חיטה. יוסף ריבלין מספר בשמחה גדולה על אודות השטח ועל הזכות לקיים בירושלים מצוות התלויות בארץ (מתוך "יהודה וירושלים" אייר תרל"ז):
"…… שמחת לבבי לא אוכל לתאר עלי גיליון עת באתי השדה, ובגילה אדירה אשר הזילה דמע מעיני אמרתי לקוצרים "ה' עימכם", וגם השיבו לי בקול רינה: "יברכך ה'" (כמו במגילת רות)
("וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים, יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְהוָה" (רות ב' ד').
ופה עניים מלקטים לקט שיכחה ופאה מאחר הקוצרים. מה אומר לך ידידי הקורא, החדוה והגיל אשר לבשו כל קרבי השכיחוני יגון הזמן והאמנתי כי ישראל שוכנים על אדמתם, והננו הולכים בחליל להביא בכורים בקלתות של זהב אל בית אלוהי יעקב"
בספר "מוסד היסוד" מסופר על מרכז לסלילת דרכים שהיה בשכונת משכנות ישראל. על יד השכונה עמדו 10 גלגלי אבן גדולים, וכשסללו דרכים רתמו אותם לסוסים שגררו אותם על פני הדרך. לפני הסלילה היו מיישרים את הדרך, מפוצצים את הסלעים וממלאים את הגומות. העבודה הזו התבצעה על ידי אנשי השכונה, ובהם גם זקנים וילדים. לגלגלים קראו "הגלגל החוזר", כי את הגלגלים הוליכו הלוך ושוב כדי להדק את הדרך החדשה. ועד השכונה היה משאיל את הגלגלים והסוסים לעיריה ללא תשלום.
יעקוב יהושע בספרו "ילדות בירושלים הישנה ה'" מספר על הוואי השכונה בתחילת המאה ה – 20:
"בשכונות אלו התהלכו צעירים מוסקובים מבני העליה השניה……. אנו הילדים התחבבנו עליהם ואף הם התחבבו עלינו…… בין קבוצת הצעירים האלו בלט יצחק בן צבי…..
אם אנו הילדים אהבנו את הצעירים הרוסים, הרי צעירנו אהבו את הצעירות הרוסיות…. מקומות הבידור שהיו לנו באותם ימים היו בורות המים בשכונה. בלילות אביב וקיץ, ביחוד בלילות ירח, שמשו מקומות אלה "מעין דיסקוטקים" שרק קולה הצלול והרך של המנדולינה נשמע, ואותם השירים החלוציים הראשונים שצמחו במושבות יהודה והגליל באו עד לשכונתינו….."
על בורות המים מספר יעקב יהושע (שם):
"בעלות הבית נהגו להפגש על יד "פי הבאר" בשעות הבוקר ולשוחח בעיניני דיומא…… פגישות אלה שלפעמים היו עליזות ולפעמים עצובות, הקלו על ליבותיהן של בעלות הבית אשר שפכו את מרי שיחן עם שכנות וידידות. בורות אלה נטלו איתם מקצת משמחת החיים ששררה בשכונות. כיום שופכת בעלת הבית את מרי שיחה לפני ברז המים אשר במטבחה……. בשעות הערב שימשו הבורות גם מקומות מפגש לילדי השכונה ועל ידם נערכו החופות של אחינו האשכנזים…… "
אחד מתושבי השכונה היותר מפורסמים היה ר' אריה לוין, כאשר הסמטה בה הוא גר נושאת את שמו. לקרוא עליו אפשר במאמר: "ר' אריה לוין"

מול ביתו של ר' אריה לוין גר ר' שלום חיים צארום…….
על אביו והשכונה סיפר לי בנו בכור סעדיה צארום ז"ל:
אבי ר' שלום חיים צארום נולד בשנת תרנ"ג בכפר השילוח. הוא התייתם בגיל צעיר מאביו וגדל אצל דודו הרב יחיה צארום ואצל סבו הרב שלום יוסף עירקי. משפחות אלה עברו לגור באזור השכונות "משכנות ישראל" ו"מזכרת משה". הרב עירקי בנה כאן דירה שהיתה מורכבת מ"לוגאן" (חדר מרכזי) ושני חדרים. חדר אחד למגורים וחדר אחד עבור בית כנסת. מתחת לבית הכנסת נבנה בור מים. סבי גילה בן אח שחי בהודו והיה איש אמיד. הוא נסע אליו לגייס כסף כדי לבנות קומה שניה עבור בית כנסת. כך נבנתה קומה שניה ובה בית כנסת ועזרת נשים בשנת 1905. בית הכנסת נקרא "נוה שלום" והתפללו בו בנוסח התימני השאמי שהוא דומה מאד לנוסח הספרדי. לעומת בית כנסת זה, גם בבתי גורל הסמוכה יש בית כנסת תימני ובו התפללו ומתפללים עד היום בנוסח הבאלאדי כמו בתימן. בבית הכנסת "נווה שלום" התפללו בעיקר תימנים אבל גם ספרדים מהאזור.

 

בבית זה גידלו אבי ואימי 6 ילדים. אבי היה סופר סתם ועבד בעזרת נשים שבקומה שניה.
כל שנה בחרו ועד לשכונה בן שלשה חברים: תימני, ספרדי ואשכנזי. ההכנסות היו ממכירת מים והשכרת התנור. התנור ששימש לאפית לחם ולהטמנת החמין בשבת, היה שייך לועד, והשוכר שילם לועד דמי שכירות. קרה שהשוכר נרדם והלחם נשרף. התושבים ביקשו לפטר אותו אבל אבי אמר שעונש כזה מגיע לשוכר, אבל מה אשמים ילדיו? ולכן לא פיטר אותו.
חלוקת המים היתה לפי נפשות. במכולת היו כרטיסים שנמכרו לפי מספר נפשות, ועבור הכרטיסים קבלו מים שנשאבו מהבור של השכונה.
כשהשתכללנו גייס אבי את כל השכונות הסמוכות (אהל משה, מזכרת משה, משכנות ישראל, סוכת שלום). מכל שכונה נבחר נציג וביחד הלכו אל ראש העיר נששיבי כדי לבקש ממנו רישיון למים, חשמל וזיפות הרחובות. נששיבי סרב בטענה שהשכונות מיועדות להריסה. הנציגים עמדו על דעתם, ולבסוף נששיבי הסכים בתנאי שיחתמו לו שאם השכונות יהרסו לא יבקשו פיצויים עבור הוצאות אלה שעליהם חתמו. כששאלו את אבי איך חתם על מסמך כזה אמר: "כולם ילכו לבית העולם אבל השכונות ישארו על תילן", וכך היה.
ר' שלום חיים צארום נפטר בשנת 1976.
לא רחוק מבית צארום שכנה שכונה תימנית קטנה בשם בתי גורל. כאשר באו התימנים לירושלים והתישבו בכפר השילוח, היו מבני העדה שהתנגדו להתישבות שם, בשל ריחוק המקום מישוב יהודי. יהודים אלה התישבו באהלים ליד שכונת משכנות ישראל. לעזרתם באו אז יוסף נבון ביי שתרם קרקע שהיתה שייכת לו, ור' מרדכי אדלר – בנו של ר' נתן אדלר רבה של לונדון, שגייס כספים עבור בנית הבתים. נבנו 13 בתים, מהם 12 למגורים, ובית אחד לבית כנסת. בית הכנסת נקרא בית כנסת "גורל", והוא נחשב לבית הכנסת התימני הראשון בירושלים. ובאשר לראשוניות, שכונה זו נבנתה באותו זמן בו נבנתה השכונה בכפר השילוח, והרי הן ביחד השכונות התימניות הראשונות בעיר. חנוכתן היתה בשנת תרמ"ה (1885).
בית הכנסת נקרא ה"גורל" ע"ש הגורל שקבע מי יגור בבתים לתקופה של שנתיים, שאחריהן נערך גורל נוסף.
בבית הכנסת פעלה ישיבה בשם "שלומינו", ע"ש המקובל – ר' שלום שרעבי, וגדול משוררי תימן – ר' שלום שבזי.

עד שנת 1948 שקעה שכונת משכנות ישראל והשכונות הסמוכות לה (הנחלאות), כאשר אוכלוסיה מבוססת עברה לשכונות אחרות. לעומתם הגיעו אל השכונות אוכלוסיות עניות יותר שחלק מהן גרו בדמי מפתח ולכן הבתים הוזנחו.
בין 1948 – 1967 המשיכו השכונות לשקוע והגיעו אליהן הרבה משפחות של עולים. ערב מלחמת ששת הימים גרו בשכונות כ – 16,000 נפש.
אחרי 1967 ועד לתחילת שנות ה – 80 התחילו להבנות השכונות החדשות בירושלים, והצעירים עברו לשם. רוב התושבים שנשארו בשכונות היו מבוגרים, ובאופן כללי השכונות הצטמצמו עד ל – 4,000 – 5,000 נפש.
אבל לאט לאט התחילו אנשים לגלות את הקסם שלהם, והגיעה אוכלוסיה חדשה של סטודנטים, אמנים ואוהבי יופי ירושלמי.
בשנת 1987 החל פרויקט שיקום השכונות בלב העיר ואוכלוסיה יותר מבוססת התחילה לבוא.
כיום יש בשכונות אלה כ – 7,000 תושבים, ומחיר הדירות מאמיר מעלה מעלה.

שכונת משכנות ישראל מופיעה גם במסגרת "סיור בנחלאות"