.
מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "נצרות בירושלים"
כנסית "אגיה ציון" – ציון הקדושה נבנתה בהר ציון בשנת 390 לספירה. הכנסיה היתה גדולה מאד וכך היא נראית במפת מידבא מן המאה ה – 6. בכנסיה היו הרבה שרידים קדושים.
וכתב אנטונינוס (560 – 570 לספירה)
"ואז באנו לבזיליקה של ציון הקדושה, מקום בו ישנם ניסים רבים…באותה כנסיה תמצא את העמוד שאליו הוצמד האדון כאשר היכוהו… על העמוד עצמו מונחת הקרן שממנה נלקח השמן למשיכת המלכים וכן דוד. כמו כן נמצא שם זר קוצים שעיטר את האדון והחנית שבה דקרוהו בצידו, וכן אבנים, מקצת מאלו שבהן נסקל סטפנוס הקדוש. ישנו שם גם העמוד שעליו נשמר הצלב שעליו פטרוס נצלב ברומא. ישנו שם הגביע של השליחים שלאחר תחיית ישו השתמשו בו למיסות, וכן הרבה שרידים ששכחתי…. "
הוא לא מזכיר את המסורת בדבר הרדמות מרים. אבל ארקולפוס שביקר בירושלים בשנת 670 לספירה, השאיר שרטוט של כנסית אגיה ציון ובו ציון מקום מותה של מרים.
מסורת הרדמות מרים לא מופיעה בברית החדשה וקיימת בחיבור מן המאה השניה. לפי חיבור זה מרים לא מתה אלא נרדמה ונלקחה למקום מנוחתה ומשם נישאה בידי בנה. מסורת הרדמותה של מרים בהר ציון מאוחרת (משלהי התקופה הביזנטית), ורק הכנסיה הצלבנית שנבנתה במאה ה – 12 בהר ציון במקום כנסית אגיה ציון שנהרסה במאה השמינית, נושאת בפרוש את שמה של מרים וגם את מסורת הרדמותה.
(הרחבה במאמר "קבר מרים")
הכנסיה הצלבנית נהרסה על ידי האיובי אל מועט'ם בשנת 1219.
בתקופה הפרנציסקאנית נבנתה קפלה קטנה לציון מסורת הרדמותה של מרים. קפלה זו לא החזיקה הרבה זמן מעמד.
בשנת 1898 ביקר בירושלים הקיסר הגרמני וילהלם השני וקיבל במתנה את השטח שעל הר ציון. אבן הפינה הונחה בשנת 1900. האתר נמסר לקיסר כשי, אבל לבעלי הקרקע הקיסר נאלץ לשלם סכום של 100,000 פרנק. המקום נמסר ל"אגודה הגרמנית בארץ הקודש" שהיא גוף קתולי-גרמני, ויועדה למסדר הבנדיקטי. האגודה פתחה במבצע התרמה גדול בגרמניה להקמת הכנסיה. האדריכל היה היינריך רנרד שהיה לו נסיון רב בתכנון כנסיות קתוליות בגרמניה. התכנית היתה מוכנה בשנת 1902. הסגנון השולט הוא רומנסקי-גרמני. הכנסיה בצורת רוטונדה (עגולה) כאשר יש שש גומחות סביב . בגומחות יש מזבחות אותם תרמו קהילות שונות בגרמניה ובאוסטריה. מן הכנסיה אפשר לרדת לקריפטה ושם יש פסל של מרים הנרדמת.
ליד הכנסיה יש מנזר המחובר אליה במסדרון סגור. מעל המנזר מתנשא מגדל הפעמונים.
הכנסיה נחנכה ב – 10/4/1910 בנוכחותו של הנסיך הגרמני אייטל פרידריך שאליו נלוו שני נסיכים בוואריים.
בסוף תקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלו הנזירים בשל היותם נתיני ארץ אויב. לאחר המלחמה חזרו.
במלחמת השחרור עמד המנזר בלב איזור קרבות, ומצא את עצמו בשטח גבול ישראלי בתום הקרבות. בשל מיקומו האסטרטגי וגובהו שימש המנזר במשך 19 שנים כעמדת גבול ותצפית של חיילי צה"ל עד למלחמת ששת הימים.
