.
כתיבה בימים ההם בנוצות אווז (על פי "שלשה עולמות" – חיים המבורגר)
המבורגר כותב שהכתיבה בימיו היא עם עט מעץ ובראשו ציפורן כתיבה מברזל, והוא מתאר את הכתיבה של פעם שבמקום עט וציפורן השתמשו בנוצות אווזים. ברחוב היהודים, כך הוא מספר, היה יהודי בשם ר' ישראל שפירא שעסק במסחר ובין השאר הביא מהונגריה נוצות של אווזים ומכר אותם לסופרים וגם לסתם בעלי בתים. הסופרים היו קונים כמות גדולה (תריסר או שני תריסרים) שכן הם היו מתקלקלים בקלות. בראש הציפורן היה סדק שהיה מתרחב ואז אי אפשר היה להשתמש בנוצה. בעיה נוספת היתה שחלק מהנוצות כבר היו מגיעות מקולקלות. נוסף על כך כל אדם שעסק בכתיבה חשש שכאשר יגמר מלאי הנוצות שלו לא יהיו בשוק נוצות והוא יאלץ להמתין למשלוח הבא ולכן דאג לסטוק של נוצות. לכל מקצוען היתה כעין סכין שבעזרתה היה עושה את הסדק שבראש הנוצה. עשית הסדק היתה ממש אמנות ולא כל אחד ידע איך עושים את הסדק ברוחב הנכון ובאורך הנכון. המבורגר מספר על ר' יעקב מן שהיה המומחה לעשיית הסדק וכאשר סיים עשיית נוצה כזו היה לוקח פיסת נייר וכותב עליה:
"אנסה את הנוצה
אם תלך במרוצה
אכתוב עימה בדיצה
ואם לא אשליך אותה החוצה"
אחר כך סלסל עם הנוצה סלסולים רבים ואם נראו בעיניו הכניס אותה למלאי הנוצות בהם השתמש.
